ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/61/54/615453aa83f9a70717d809f9714decfdcc7d2708b0504632f2f6788263f11f57)
#### **השכנה האלמנה מהדירה למטה🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
יש רגעים בחיים שבהם אתה עומד מול מציאות כואבת במיוחד ולא מבין מה עומד מאחוריה, עד שחולפות השנים והמפה כולה נפרשת מול העיניים שלך בדיוק שאין שני לה.
שאני ואשתי התחתנו, הגענו להתגורר בעכו שאנחנו מלאים חלומות וציפיות -כמו כל זו"צ - הצעד הראשון שעשינו אחרי החתונה זה לקנות דירת שלושה חדרים קטנה בבניין יחסית ישן, כמו רוב הבניינים בעכו. התחושות שלנו היו טובות, התחברנו לעיר ובעיקר לאנשים. הבניין שבו היינו גרנו היה מאוכלס בשכנים מדהימים ובעיקר עם אווירה שקטה ושלווה. אחת השכנות שהתגוררה בקומה מתחתינו הייתה חנה (שם בדוי), אישה מבוגרת, שהייתה גם אלמנה שחיה לבד בבית.
אשתי, שיש לה לב רגיש ופתוח מאוד לסביבה שלה, לא יכלה לראות את השכנה איך שהיא ככה לבד. בלי שום הגזמה מצידי, אשתי הפכה אותה לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. כל בוקר היא הייתה יורדת אליה, שואלת בשלומה, עוזרת לה בקניות בשוק, מידי פעם גם היא הייתה עוזרת לה לנקות את הבית. אבל עיקר הקשר הזה היה מתבטא שהן היו יושבות יחד לשתות כוס תה כמעט בכל ערב. הן היו מסוגלות לשבת ולשוחח שעות.
אט אט אשתי הפכה להיות המשענת שלה בחיים. אולי המשענת היחידה שהייתה לה.
החודשים חלפו, ואז שנים. שנה, שנתיים, שלוש... שש שנים עברו מאז יום החתונה שלנו, אבל ילדים אין.
רק מי שעבר את המסע הכאוב הזה של ציפייה לקול של תינוק, מבין איזה דממה כואבת נמצאת בבית. כל יום, כל חודש מחדש הלב נשבר. התקוות היו מתנפצות לנו כל פעם מחדש, הרופאים כבר לא מצאו פתרון מהסיבה שהם טוענים שהכל תקין לחלוטין, אין סיבה רפואית להסבר הזה.
עד שהרגשנו שאנחנו לא יכולים יותר.
באחד הימים, נסעתי לירושלים ועליתי להתייעץ עם אחד מצדיקי הדור. כדי לא לחשוף יותר מידי פרטים אמנע מלהזכיר את שמו אבל מדובר בדמות מוכרת מאוד, שרבים רבים נושעו בזכות עצותיו המחכימות.
ישבתי איתו ופרקתי בפניו את כל השנים הכואבות האלו. הוא הקשיב, עצם את עיניו, ואז הסתכל עליי ואמר לי מילים שהרעידו אותי: "יש אישה אלמנה שקרובה אליכם מאוד, ובכל פעם שהיא מתפללת מתוך הלב שלה, עם הדמעות שלה, וכל הכאב שלה, היא מבקשת שלא יהיו לכם ילדים".
חשבתי שאני מדמיין. חשבתי שאני חולם. אולי לא שומע טוב.
שאלתי אותו שוב פעם. וקיבלתי שוב פעם את מה שהוא אמר בהתחלה. הבנתי שבאמת אני לא חולם. הכל אמיתי. אמיתי לגמרי.
חזרתי לבית. כל הגוף שלי רועד. שיתפתי את אשתי, שנינו היינו בהלם מוחלט. אלמנה? מתפללת נגדנו? הרי אנחנו לא עשינו אף פעם רע לאף אדם בעולם! ניסינו להפוך בכל מחשבה אפשרית, עד שהאסימון נפל אולי הוא מתכוון לחנה השכנה האלמנה?
למחרת, אשתי ירדה אליה כבכל יום. היא הכינה לה את התה הקבוע, ואחרי דקות ארוכות של שקט מתוח, היא הסתכלה עליה שדמעות בעיניים שלה ושאלה אותה: "אני חייבת לשאול אותך שאלה כנה ואמיתית מכל הלב... את באמת רוצה שיהיו לנו ילדים?"
הרגע הזה ישאר חקוק בלב שלי תמיד. חנה, תפסה את הפנים שלה בידיים ופרצה בבכי קורע לב. בין לבין בקול חלש וסדוק היא אומרת לאשתי:
"אני אוהבת אותך כמו הבת שלא הייתה לי מעולם. את כל העולם שלי. אבל אני חיה כל יום בסערת רגשות חדשה... הבית שלי ריק, ואני יודעת בתוך הלב שלי שאם יולד לכם תינוק, את תהיי עסוקה. את לא תרדי אלי יותר, את תשכחי ממני, ואז אני ישאר שוב לבד בעולם. לא הייתה לי ברירה. רציתי שתשארי איתי".
לאשתי לא היה מה לומר. היא קמה יצאה למדרגות שהיא ממררת בבכי ששמעתי עד הבית.
למחרת נסעתי שוב פעם לצדיק. נכנסתי לחדר שלו וסיפרתי לו את מה שקרה. הוא ייעץ לי באופן מידי: לעבור דירה. וכמה שיותר מהר.
לא חלפו יותר מארבעה ימים וכבר מצאנו שוכר לדירה שלנו, וגם מצאנו דירה בעפולה, העיר שהייתה קרובה אלינו. נפרדנו מחנה בדמעות. זה היה קשה מאוד להשאיר אותה ככה במצב הזה. נסינו כמה שפחות להתעכב על מה שהיא דברה איתנו, אבל ייחלנו לה מכל הלב שבאמת תמצא מישהו שיבוא וישלם לה את החסר.
תחזיקו טוב.
פחות משנה לאחר שעברנו דירה – נולדה לנו הבת הבכורה. תמר, או תמי כמו שאנחנו קוראים לה. ילדה מתוקה וחמודה. האושר שלנו.
וזה לא נעצר שם.
כעבור כמה שנים המשפחה הלכה וגדלה וכיום ברוך השם יש לנו שיש ילדים מתוקים שהכניסו לנו רק שמחה לחיים. אור גדול לעולם שלנו.
אבל לצד השמחה, המציאות הכלכלית אתגרה אותנו מאוד. הדירה הקטנה שבה גרנו הייתה קטנה עבור המשפחה בלי עין הרע. שישה ילדים בדירת שלושה חדרים קטנה מאוד. ואת האמת, לא היה לנו אפילו חצי מהסכום שצריך כדי לקנות דירה מרווחת.
עד שהגיע אותו בוקר. אשתי חוזרת מהעבודה והטלפון שלה מצלצל. על הקו היה עורך דין מתל אביב. "אני מנסה להשיג אותך בנוגע לירושה של מרת חנה ע"ה שגרה בעכו, שנפטרה לפני מספר חודשים".
אשתי עוד רגע התעלפה ונסתה לשמוע את ההמשך במתח רב.
"לפני שהיא נפטרה", המשיך העורך דין, "היא חייגה אליי שאני יבוא אליה והיא חתמה על צוואה. היא סיפרה לי בדמעות שעד היום היא סוחבת את הצער שהיא גרמה לכם באותם שנים שהייתם לצידה. והיא הרגישה שהיא חייבת לתקן את העוול הזה והיא הורתה לי להעביר לכם את כל הכספים שרשומים על שמה.
התרגשנו שוב. בפעם המי לא יודע כמה בשנים האחרונות.
סכום הכסף שחנה הותירה לנו הספיקה לדירה מרווחת בפרויקט חדש בעפולה. ארבעה חדרים, ובעיקר יהיה מקום להכניס את כל הזאטוטים המתוקים שלנו.
כעת אנחנו עומדים לקראת הכניסה לדירה החדשה. אבל חשוב לי להעביר מסר אחד מכל הסיפור הזה שקרה איתנו.
שתדעו אף דמעה לא הולכת לאיבוד. בורא עולם נתן לנו מתנה בחיים שלנו, שגם ברגעים הכי מורכבים וכואבים, רגעים שהמילים נגמרות, תמיד יבואו המעשים הטובים שעשינו ויחזירו לנו טוב בדיוק בזמן שהכי אנחנו נזדקק להם.
הייתי שמח להכניס פה את השם האמיתי של חנה השכנה, אך מפאת כבודה ולאחר התייעצות החלטתי שלא. אך בכל אופן אשמח אם מישהו מבין הקוראים יכול לקחת פרק משניות ולכוון בלב, על אותה שכנה אלמנה שיהיה לטובת נשמתה.
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים ואומת. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
#### **השכנה האלמנה מהדירה למטה🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
יש רגעים בחיים שבהם אתה עומד מול מציאות כואבת במיוחד ולא מבין מה עומד מאחוריה, עד שחולפות השנים והמפה כולה נפרשת מול העיניים שלך בדיוק שאין שני לה.
שאני ואשתי התחתנו, הגענו להתגורר בעכו שאנחנו מלאים חלומות וציפיות -כמו כל זו"צ - הצעד הראשון שעשינו אחרי החתונה זה לקנות דירת שלושה חדרים קטנה בבניין יחסית ישן, כמו רוב הבניינים בעכו. התחושות שלנו היו טובות, התחברנו לעיר ובעיקר לאנשים. הבניין שבו היינו גרנו היה מאוכלס בשכנים מדהימים ובעיקר עם אווירה שקטה ושלווה. אחת השכנות שהתגוררה בקומה מתחתינו הייתה חנה (שם בדוי), אישה מבוגרת, שהייתה גם אלמנה שחיה לבד בבית.
אשתי, שיש לה לב רגיש ופתוח מאוד לסביבה שלה, לא יכלה לראות את השכנה איך שהיא ככה לבד. בלי שום הגזמה מצידי, אשתי הפכה אותה לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. כל בוקר היא הייתה יורדת אליה, שואלת בשלומה, עוזרת לה בקניות בשוק, מידי פעם גם היא הייתה עוזרת לה לנקות את הבית. אבל עיקר הקשר הזה היה מתבטא שהן היו יושבות יחד לשתות כוס תה כמעט בכל ערב. הן היו מסוגלות לשבת ולשוחח שעות.
אט אט אשתי הפכה להיות המשענת שלה בחיים. אולי המשענת היחידה שהייתה לה.
החודשים חלפו, ואז שנים. שנה, שנתיים, שלוש... שש שנים עברו מאז יום החתונה שלנו, אבל ילדים אין.
רק מי שעבר את המסע הכאוב הזה של ציפייה לקול של תינוק, מבין איזה דממה כואבת נמצאת בבית. כל יום, כל חודש מחדש הלב נשבר. התקוות היו מתנפצות לנו כל פעם מחדש, הרופאים כבר לא מצאו פתרון מהסיבה שהם טוענים שהכל תקין לחלוטין, אין סיבה רפואית להסבר הזה.
עד שהרגשנו שאנחנו לא יכולים יותר.
באחד הימים, נסעתי לירושלים ועליתי להתייעץ עם אחד מצדיקי הדור. כדי לא לחשוף יותר מידי פרטים אמנע מלהזכיר את שמו אבל מדובר בדמות מוכרת מאוד, שרבים רבים נושעו בזכות עצותיו המחכימות.
ישבתי איתו ופרקתי בפניו את כל השנים הכואבות האלו. הוא הקשיב, עצם את עיניו, ואז הסתכל עליי ואמר לי מילים שהרעידו אותי: "יש אישה אלמנה שקרובה אליכם מאוד, ובכל פעם שהיא מתפללת מתוך הלב שלה, עם הדמעות שלה, וכל הכאב שלה, היא מבקשת שלא יהיו לכם ילדים".
חשבתי שאני מדמיין. חשבתי שאני חולם. אולי לא שומע טוב.
שאלתי אותו שוב פעם. וקיבלתי שוב פעם את מה שהוא אמר בהתחלה. הבנתי שבאמת אני לא חולם. הכל אמיתי. אמיתי לגמרי.
חזרתי לבית. כל הגוף שלי רועד. שיתפתי את אשתי, שנינו היינו בהלם מוחלט. אלמנה? מתפללת נגדנו? הרי אנחנו לא עשינו אף פעם רע לאף אדם בעולם! ניסינו להפוך בכל מחשבה אפשרית, עד שהאסימון נפל אולי הוא מתכוון לחנה השכנה האלמנה?
למחרת, אשתי ירדה אליה כבכל יום. היא הכינה לה את התה הקבוע, ואחרי דקות ארוכות של שקט מתוח, היא הסתכלה עליה שדמעות בעיניים שלה ושאלה אותה: "אני חייבת לשאול אותך שאלה כנה ואמיתית מכל הלב... את באמת רוצה שיהיו לנו ילדים?"
הרגע הזה ישאר חקוק בלב שלי תמיד. חנה, תפסה את הפנים שלה בידיים ופרצה בבכי קורע לב. בין לבין בקול חלש וסדוק היא אומרת לאשתי:
"אני אוהבת אותך כמו הבת שלא הייתה לי מעולם. את כל העולם שלי. אבל אני חיה כל יום בסערת רגשות חדשה... הבית שלי ריק, ואני יודעת בתוך הלב שלי שאם יולד לכם תינוק, את תהיי עסוקה. את לא תרדי אלי יותר, את תשכחי ממני, ואז אני ישאר שוב לבד בעולם. לא הייתה לי ברירה. רציתי שתשארי איתי".
לאשתי לא היה מה לומר. היא קמה יצאה למדרגות שהיא ממררת בבכי ששמעתי עד הבית.
למחרת נסעתי שוב פעם לצדיק. נכנסתי לחדר שלו וסיפרתי לו את מה שקרה. הוא ייעץ לי באופן מידי: לעבור דירה. וכמה שיותר מהר.
לא חלפו יותר מארבעה ימים וכבר מצאנו שוכר לדירה שלנו, וגם מצאנו דירה בעפולה, העיר שהייתה קרובה אלינו. נפרדנו מחנה בדמעות. זה היה קשה מאוד להשאיר אותה ככה במצב הזה. נסינו כמה שפחות להתעכב על מה שהיא דברה איתנו, אבל ייחלנו לה מכל הלב שבאמת תמצא מישהו שיבוא וישלם לה את החסר.
תחזיקו טוב.
פחות משנה לאחר שעברנו דירה – נולדה לנו הבת הבכורה. תמר, או תמי כמו שאנחנו קוראים לה. ילדה מתוקה וחמודה. האושר שלנו.
וזה לא נעצר שם.
כעבור כמה שנים המשפחה הלכה וגדלה וכיום ברוך השם יש לנו שיש ילדים מתוקים שהכניסו לנו רק שמחה לחיים. אור גדול לעולם שלנו.
אבל לצד השמחה, המציאות הכלכלית אתגרה אותנו מאוד. הדירה הקטנה שבה גרנו הייתה קטנה עבור המשפחה בלי עין הרע. שישה ילדים בדירת שלושה חדרים קטנה מאוד. ואת האמת, לא היה לנו אפילו חצי מהסכום שצריך כדי לקנות דירה מרווחת.
עד שהגיע אותו בוקר. אשתי חוזרת מהעבודה והטלפון שלה מצלצל. על הקו היה עורך דין מתל אביב. "אני מנסה להשיג אותך בנוגע לירושה של מרת חנה ע"ה שגרה בעכו, שנפטרה לפני מספר חודשים".
אשתי עוד רגע התעלפה ונסתה לשמוע את ההמשך במתח רב.
"לפני שהיא נפטרה", המשיך העורך דין, "היא חייגה אליי שאני יבוא אליה והיא חתמה על צוואה. היא סיפרה לי בדמעות שעד היום היא סוחבת את הצער שהיא גרמה לכם באותם שנים שהייתם לצידה. והיא הרגישה שהיא חייבת לתקן את העוול הזה והיא הורתה לי להעביר לכם את כל הכספים שרשומים על שמה.
התרגשנו שוב. בפעם המי לא יודע כמה בשנים האחרונות.
סכום הכסף שחנה הותירה לנו הספיקה לדירה מרווחת בפרויקט חדש בעפולה. ארבעה חדרים, ובעיקר יהיה מקום להכניס את כל הזאטוטים המתוקים שלנו.
כעת אנחנו עומדים לקראת הכניסה לדירה החדשה. אבל חשוב לי להעביר מסר אחד מכל הסיפור הזה שקרה איתנו.
שתדעו אף דמעה לא הולכת לאיבוד. בורא עולם נתן לנו מתנה בחיים שלנו, שגם ברגעים הכי מורכבים וכואבים, רגעים שהמילים נגמרות, תמיד יבואו המעשים הטובים שעשינו ויחזירו לנו טוב בדיוק בזמן שהכי אנחנו נזדקק להם.
הייתי שמח להכניס פה את השם האמיתי של חנה השכנה, אך מפאת כבודה ולאחר התייעצות החלטתי שלא. אך בכל אופן אשמח אם מישהו מבין הקוראים יכול לקחת פרק משניות ולכוון בלב, על אותה שכנה אלמנה שיהיה לטובת נשמתה.
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים ואומת. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>