ידיד נפש⚡
##### **למה אנחנו לא מצליחים לסלוח? | 3 צעדים כיצד לסלוח מהלב🙏**
<u>**✒️הרב אריה אטינגר**</u> (שימו❣️: מצורף בסוף המאמר סרטון מרתק עם תרגיל מעשי בנושא)
למה אני פשוט לא מצליח לסלוח לו? אולי הסיבה בכלל לא נמצאת בו
ערב יום כיפור, יש אדם אחד שאני יודע שאני צריך לסלוח לו,
אולי אפילו הייתי רוצה לסלוח לו,
אבל אני לא מצליח,
הוא פגע בי, משהו בי נסגר מולו, אני יכול לדבר איתו, לפגוש אותו, אפילו לחייך אליו, אבל בפנים משהו נשאר תקוע,
יש קשר, אבל אין חיבור,
ואז אנחנו אומרים לעצמנו, נו, יום כיפור, צריך למחול, צריך להתפייס, צריך לשחרר,
אבל הלב לא עובד לפי פקודות,
אז אולי במקום לשאול את עצמי, למה אני לא מצליח לסלוח לו?, כדאי לשאול שאלה אחר, האם כל מה שאני מרגיש מולו באמת שייך רק לו?
לפעמים עומד מולי אדם אחד, אבל הלב שלי פוגש כמה אנשים,
יש תופעה מוכרת בעולם הטיפול שנקראת "השלכה",
אדם שנמצא מולי בהווה נוגע, לפעמים בלי לדעת, בחוויה ישנה שנמצאת בתוכי, בטח כשהוא היה תוקפני מולי ופגע בי, ואז זה משליך לי על כל מיני אנשים מהעבר, ובאופן אוטמטי אני משליך אותו עליהם,
הוא לא מקשיב לי, ופתאום אני מרגיש בלתי נראה,
היא מבקרת אותי, ומשהו בי מתכווץ הרבה מעבר למה שנאמר עכשיו,
הוא מתרחק, ואני מוצא את עצמי בחרדת נטישה עצומה,
ואז כדאי לעצור ולשאול,
איפה עוד בחיים הרגשתי בדיוק ככה?
אולי מול אבא.
אולי מול אמא.
אולי מול מורה, חבר, בן זוג קודם או דמות אחרת שהייתה משמעותית בחיי,
ופתאום מתברר שהאדם שפגע בי עכשיו לא עומד מולי לבד,
מאחוריו, בתוך הנפש שלי, עומדות עוד דמויות,
והכאב שאני מרגיש מולו מורכב משתי שכבות-
מה שהוא באמת עשה לי, ומה שהוא העיר בתוכי,
זו הבחנה חשובה מאוד,
כי המטרה היא לא לשכנע את עצמי שהוא לא פגע בי,
הוא יכול היה לפגוע בי מאוד,
השלכה אינה הופכת פגיעה לדמיון,
אבל ייתכן שהוא נושא כרגע על הכתפיים שלו גם כאב שלא התחיל איתו,
**תרגיל אחד שיכול לגלות מה באמת קורה שם**
בסדנה שהעברתי למנחים בבית הספר של הרב חיים כץ להכשרת מאמנים, עבדנו עם תרגיל שנקרא "אינקאונטר",
אני רוצה להציע לכם לקחת ממנו תרגיל קטן לקראת יום כיפור,
**צעד 1:**
שבו מול אותו אדם, או אפילו הניחו מולכם כיסא ריק,
דמיינו שעל הכיסא יושב האדם שאתם מתקשים לסלוח לו,
ועכשיו, אל תסבירו למה אתם צודקים,
אל תנתחו אותו,
אל תחשבו מה הוא צריך לעשות,
שאלו רק:
מה אני מרגיש מולו עכשיו?
כעס?
עלבון?
בדידות?
פחד?
דחייה?
חוסר אונים?
תחושה שלא רואים אותי?
אל תמהרו, תנו לרגש שם,
**צעד 2:**
ואחרי שהרגש נמצא בחדר, קומו ולכו צעד אחד מאחורי הכיסא שלכם,
משם תשאלו:
איפה עוד בחיים הרגשתי את התחושה הזאת?
לא מי עשה לי בדיוק את אותו הדבר, אלא איפה אני מכיר את הרגש הזה,
מתי כבר הרגשתי שאני לא קיים?
מתי כבר הרגשתי שלא מקשיבים לי?
מתי הרגשתי שאני צריך להילחם כדי שיראו אותי?
מתי פחדתי שמישהו שאני זקוק לו פשוט ייעלם?
ולפעמים, שם קורה משהו עוצמתי.
פתאום אני קולט: רגע, אני לא פוגש פה רק אותו,
**צעד 3:**
עכשיו אפשר לעשות עוד צעד,
אחרי שזיהיתי מה שייך להווה ומה מגיע איתי מהעבר, אני יכול ללכת עוד פסיעה לאחור ולשאול:
איזו אחריות אני רוצה לקחת מכאן על החיים שלי?
לא איזו אחריות הוא צריך לקחת,
לא איך אני גורם לו להשתנות,
לא איך אני מוציא ממנו התנצלות,
אלא מה נמצא עכשיו במגרש שלי,
אולי להציב גבול,
אולי לדבר,
אולי להפסיק לרדוף,
אולי להתאבל על משהו שלא קיבלתי בעבר,
ואולי, בפעם הראשונה, לפגוש את האדם שמולי בלי להעמיס עליו את כל הדמויות שפגשתי לפניו,
וזה לא אומר שאני חייב לחזור להיות קרוב אליו.
זה גם לא אומר שסליחה מוחקת את הפגיעה או מבטלת גבולות,
אבל לפעמים, כשאני מצליח להפריד בין מה שהוא עשה לי לבין מה שהוא העיר בי, משהו משתחרר,
והסליחה, שהייתה בלתי אפשרית לפני רגע, מקבלת קצת יותר מקום,
לפעמים בגשר חסרה רק חתיכה אחת,
ראיתי גשר שכמעט כולו כבר בנוי.
שני הצדדים עומדים זה מול זה, ורק חתיכה אחת חסרה באמצע,
כשמסתכלים עליו מרחוק, אומרים: אין גשר, אי אפשר לעבור,
אבל האמת היא שכמעט הכול כבר נמצא שם,
חסרה חתיכה אחת,
חשבתי לעצמי כמה פעמים זה בדיוק מה שקורה גם ביחסים שלנו,
אנחנו מסתכלים על אדם שפגע בנו ואומרים:
אין חיבור.
זה אבוד.
אני לא מסוגל לסלוח.
אבל אולי לא צריך עכשיו לבנות את כל הגשר מחדש,
אולי צריך למצוא את החתיכה החסרה,
ולפעמים החתיכה הזאת היא ההבנה הפשוטה והעמוקה:
מי באמת עומד מולי עכשיו, האדם שפגע בי היום, או גם האנשים שפגעו בי אתמול?
כשאני מצליח להפריד ביניהם, אני לא בהכרח מוחק את הכאב, אני פשוט מפסיק לבקש מאדם אחד לשאת את כל הסיפור שלי,
ואולי משם אפשר להתחיל לעבור את הגשר.
[video-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/7c/4f/7c4fe0503a3ba54cadd8ee99849b878c4389385a171b930aaadedaa21855beee)
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
<u>**✒️הרב אריה אטינגר**</u> (שימו❣️: מצורף בסוף המאמר סרטון מרתק עם תרגיל מעשי בנושא)
למה אני פשוט לא מצליח לסלוח לו? אולי הסיבה בכלל לא נמצאת בו
ערב יום כיפור, יש אדם אחד שאני יודע שאני צריך לסלוח לו,
אולי אפילו הייתי רוצה לסלוח לו,
אבל אני לא מצליח,
הוא פגע בי, משהו בי נסגר מולו, אני יכול לדבר איתו, לפגוש אותו, אפילו לחייך אליו, אבל בפנים משהו נשאר תקוע,
יש קשר, אבל אין חיבור,
ואז אנחנו אומרים לעצמנו, נו, יום כיפור, צריך למחול, צריך להתפייס, צריך לשחרר,
אבל הלב לא עובד לפי פקודות,
אז אולי במקום לשאול את עצמי, למה אני לא מצליח לסלוח לו?, כדאי לשאול שאלה אחר, האם כל מה שאני מרגיש מולו באמת שייך רק לו?
לפעמים עומד מולי אדם אחד, אבל הלב שלי פוגש כמה אנשים,
יש תופעה מוכרת בעולם הטיפול שנקראת "השלכה",
אדם שנמצא מולי בהווה נוגע, לפעמים בלי לדעת, בחוויה ישנה שנמצאת בתוכי, בטח כשהוא היה תוקפני מולי ופגע בי, ואז זה משליך לי על כל מיני אנשים מהעבר, ובאופן אוטמטי אני משליך אותו עליהם,
הוא לא מקשיב לי, ופתאום אני מרגיש בלתי נראה,
היא מבקרת אותי, ומשהו בי מתכווץ הרבה מעבר למה שנאמר עכשיו,
הוא מתרחק, ואני מוצא את עצמי בחרדת נטישה עצומה,
ואז כדאי לעצור ולשאול,
איפה עוד בחיים הרגשתי בדיוק ככה?
אולי מול אבא.
אולי מול אמא.
אולי מול מורה, חבר, בן זוג קודם או דמות אחרת שהייתה משמעותית בחיי,
ופתאום מתברר שהאדם שפגע בי עכשיו לא עומד מולי לבד,
מאחוריו, בתוך הנפש שלי, עומדות עוד דמויות,
והכאב שאני מרגיש מולו מורכב משתי שכבות-
מה שהוא באמת עשה לי, ומה שהוא העיר בתוכי,
זו הבחנה חשובה מאוד,
כי המטרה היא לא לשכנע את עצמי שהוא לא פגע בי,
הוא יכול היה לפגוע בי מאוד,
השלכה אינה הופכת פגיעה לדמיון,
אבל ייתכן שהוא נושא כרגע על הכתפיים שלו גם כאב שלא התחיל איתו,
**תרגיל אחד שיכול לגלות מה באמת קורה שם**
בסדנה שהעברתי למנחים בבית הספר של הרב חיים כץ להכשרת מאמנים, עבדנו עם תרגיל שנקרא "אינקאונטר",
אני רוצה להציע לכם לקחת ממנו תרגיל קטן לקראת יום כיפור,
**צעד 1:**
שבו מול אותו אדם, או אפילו הניחו מולכם כיסא ריק,
דמיינו שעל הכיסא יושב האדם שאתם מתקשים לסלוח לו,
ועכשיו, אל תסבירו למה אתם צודקים,
אל תנתחו אותו,
אל תחשבו מה הוא צריך לעשות,
שאלו רק:
מה אני מרגיש מולו עכשיו?
כעס?
עלבון?
בדידות?
פחד?
דחייה?
חוסר אונים?
תחושה שלא רואים אותי?
אל תמהרו, תנו לרגש שם,
**צעד 2:**
ואחרי שהרגש נמצא בחדר, קומו ולכו צעד אחד מאחורי הכיסא שלכם,
משם תשאלו:
איפה עוד בחיים הרגשתי את התחושה הזאת?
לא מי עשה לי בדיוק את אותו הדבר, אלא איפה אני מכיר את הרגש הזה,
מתי כבר הרגשתי שאני לא קיים?
מתי כבר הרגשתי שלא מקשיבים לי?
מתי הרגשתי שאני צריך להילחם כדי שיראו אותי?
מתי פחדתי שמישהו שאני זקוק לו פשוט ייעלם?
ולפעמים, שם קורה משהו עוצמתי.
פתאום אני קולט: רגע, אני לא פוגש פה רק אותו,
**צעד 3:**
עכשיו אפשר לעשות עוד צעד,
אחרי שזיהיתי מה שייך להווה ומה מגיע איתי מהעבר, אני יכול ללכת עוד פסיעה לאחור ולשאול:
איזו אחריות אני רוצה לקחת מכאן על החיים שלי?
לא איזו אחריות הוא צריך לקחת,
לא איך אני גורם לו להשתנות,
לא איך אני מוציא ממנו התנצלות,
אלא מה נמצא עכשיו במגרש שלי,
אולי להציב גבול,
אולי לדבר,
אולי להפסיק לרדוף,
אולי להתאבל על משהו שלא קיבלתי בעבר,
ואולי, בפעם הראשונה, לפגוש את האדם שמולי בלי להעמיס עליו את כל הדמויות שפגשתי לפניו,
וזה לא אומר שאני חייב לחזור להיות קרוב אליו.
זה גם לא אומר שסליחה מוחקת את הפגיעה או מבטלת גבולות,
אבל לפעמים, כשאני מצליח להפריד בין מה שהוא עשה לי לבין מה שהוא העיר בי, משהו משתחרר,
והסליחה, שהייתה בלתי אפשרית לפני רגע, מקבלת קצת יותר מקום,
לפעמים בגשר חסרה רק חתיכה אחת,
ראיתי גשר שכמעט כולו כבר בנוי.
שני הצדדים עומדים זה מול זה, ורק חתיכה אחת חסרה באמצע,
כשמסתכלים עליו מרחוק, אומרים: אין גשר, אי אפשר לעבור,
אבל האמת היא שכמעט הכול כבר נמצא שם,
חסרה חתיכה אחת,
חשבתי לעצמי כמה פעמים זה בדיוק מה שקורה גם ביחסים שלנו,
אנחנו מסתכלים על אדם שפגע בנו ואומרים:
אין חיבור.
זה אבוד.
אני לא מסוגל לסלוח.
אבל אולי לא צריך עכשיו לבנות את כל הגשר מחדש,
אולי צריך למצוא את החתיכה החסרה,
ולפעמים החתיכה הזאת היא ההבנה הפשוטה והעמוקה:
מי באמת עומד מולי עכשיו, האדם שפגע בי היום, או גם האנשים שפגעו בי אתמול?
כשאני מצליח להפריד ביניהם, אני לא בהכרח מוחק את הכאב, אני פשוט מפסיק לבקש מאדם אחד לשאת את כל הסיפור שלי,
ואולי משם אפשר להתחיל לעבור את הגשר.
[video-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/7c/4f/7c4fe0503a3ba54cadd8ee99849b878c4389385a171b930aaadedaa21855beee)
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>