ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/0f/0f/0f0f36bddbfc3dce2458623d45785faaa48db1e6c09aeacb370eb4f9cf4c67b0)
#### **בעבור שתיקה אחת😱**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
רציתי לספר סיפור מזעזע ומרטיט שהייתי עדה להתרחשותו מתחילתו ועד סופו. ואילולא היה קורה לנגד עיניי ספק גדול אם הייתי יודעת עד עצם היום הזה כמה גדולה מעלתו של מי שלא משיב למי שפוגע בו.
היה זה בערב חיזוק רוחני לנשים, עם הרצאות, שיעורי תורה ועוד. בשלב מסויים הכריזו על שמה של מרצה שהייתה רבנית, אמנם לא ממש ידועה, אך הנושא שלה היה מאוד מעניין, ואט אט החלו כמות גדולה מאוד של נשים להתקבץ לתוך אולם ההרצאות, והמרצה החלה לצעוד אל דוכן המרצים.
היא עמדה שם במשך דקות ארוכות והמתינה בסבלנות ובאורך רוח שקהל הנשים יסכים להפסיק לפטפט. ומי שמכיר ציבור של נשים, ועוד בערב נשים, יודע שמדובר במשימה לא פשוטה ליישום, ואם בכלל אפשרית לביצוע. קל זה בוודאי שלא.
לפתע ניגשה לכיוונה של המרצה אחת הנשים שהלכה מתוך הקהל, נעמדה מולה והתחילה לצעוק לעברה ללא רחמים וללא כל בושה: "אני מזהה אותך, את פגעת בי והעלבת אותי לפני שנים, את הרסת לי את החיים! הלבנת את פניי! לא אשכח את זה לעולם!"
שוב, כל הדיבור הזה התרחש לנגד עיניהן הנדהמות של מאות רבות של נשים.
המרצה החווירה. המראה שלה היה נראה קפוא ללא יכולת להגיב. היא ניסתה להשחיל כמה מילים קטנות, לנסות להסביר את עצמה: "אבל אני לא מכירה אותך משום מקום...".
אבל זו מיד ענתה לה בתקיפות "ודאי שאת לא מכירה, זה היה לפני הרבה שנים, אבל אני לא שכחתי, ולא אשכח לך את זה אף פעם!".
וכאן היא התקדמה במהירות לכיוונה של המרצה, לא מסתכלת ימינה שמאלה, ופשוט חטפה מידה של המרצה את המיקרופון והחלה לצעוק:
"אסור להקשיב לאשה הזו, היא רוצחת! היא רצחה אותי לפני שנים, היא פגעה בי קבל עם ועולם! צריך להוקיע אותה, אסור לכם לתת לה יד לכל הערב הזה. אל תטלו חלק באירוע המביש הזה!!!"
אחת המארגנות של הערב ניגשה אליה וניסתה לבקש ממנה בצורה יפה ובעדינות שתחדל ממעשיה הבלתי ראויים, אך היא כלל לא שמעה אותה.
עוד שתיים ממארגנות הערב ניגשו וניסו להוציא מידה את המיקרופון, אך היא, הדפה אותן בכל הכוח וללא כל מורא והמשיכה לחרף ולגדף את המרצה לעיני כל.
האמת חייבת להיאמר בשורות אלו: למרות ההתנהגות האלימה שהפגינה, ומילות הפגיעה החזקות שהוציאה מפיה, הרי שדבריה יצאו מן הלב ועלה מהם סיפור על עלבון נורא ופגיעה איומה שחוותה מהמרצה.
כולן פשוט ריחמו על המרצה, מפני שהיא נראתה כאילו חבטו בה במקלות וגלגלו אותה בבוץ. איזו נפש של בן אדם יכולה לעמוד מול השפלה כזו, במיוחד כשהיא אמורה לשאת דברי תורה?...
ניסו לצעוק עליה ולהשתיק אותה, אך זה לא עזר. המרצה ברחה החוצה ממררת בבכי. הבושה שהייתה בה התלבשה על כל המשתתפות באותם רגעים. גם אני הרגשתי את הצמרמורת הגדולה שנחתה עליי. מעולם לא חשבתי שאני יראה דברים כאלה.
מספר נשים ניגשו להרגיע אותה, בעוד ההיא נואמת ומדברת בגנותה. אני הייתי בין השתיים שהגישו למרצה כוס מים.
ניסינו להרגיע אותה ולהסביר לה שהיא כנראה לא שפויה ושאנחנו כלל לא מתייחסים לדברים שהיא אמרה וכי אין לה מה לדאוג בכלל.
לפתע, מתוך בכי התמרורים, היא ביקשה בשקט: "תעשו לי טובה, תשיגו מיד את רחל...", וכאן נקבה בשם משפחה מסוים.
"איזו רחל, למה רחל?", ניסינו לברר מהסיבה שלא הבנו מה הקשר.
"זה עניין של פיקוח נפש. תכריזו ברמקול שרחל תיגש אלי", אמרה שוב ושוב בלי שהיא מפרטת אף הסבר לשאלות ששאלנו.
הבטנו זו בזו, היססנו בדעתנו, אך היא מתוך שיברה, ביקשה שוב: "תקראו לה ותבינו למה".
ניגשתי למיקרופון אחר, ניתקתי את המיקרופון האחוז בידיה של האשה האלמונית, וקראתי: "רחל..., נא הגיעי מיידית לכניסת האולם", והחזרתי את המיקרופון חזרה למקומו. ומשם חזרתי שוב פעם למרצה שישבה בכניסה לאולם שכולה בוכייה, והמתנו יחד לרחל האלמונית. זו אכן פילסה דרכה והגיעה במהירות.
"מישהו חיפש אותי?", שאלה. "כן אני", אמרה המרצה. "את מכירה אותי, אני חברה של אמא שלך". היא שמה את ידיה על ראשה של אותה רחל ואמרה: "ברגעים אלו של שברון נפש, כשפוגעים בי וצערי מגיע עד כסא הכבוד, אני מבקשת ומתחננת שתיפקדי בפרי בטן עוד השנה. אנא השם, אני מתחננת שכל הייסורים הנוראיים שהם מנת חלקי כרגע יהפכו לזכויות בעבור רחל בת...".
הבטנו במחזה כלא מאמינות. רחל האלמונית נראתה נבוכה ביותר והסתלקה משם, והמרצה נראתה כאילו הדבר נסך בה כוחות חדשים.
היא ניגבה את דמעותיה ואמרה לנו: "שיהיה לכן ברור שהאשה הזו טועה. אין לי שום מושג על מה היא מדברת. אני לא נפגשתי מעולם עם אישה כזאת".
בינתיים האשה האלמונית עוד אחזה במיקרופון שלא פעל, אבל קולה היה גבוה דיו כדי שישמעו אותה גם כך. אחת המארגנות, ניגשה לבמה ושאלה את המתפרצת: "תגידי לי, את יודעת מה שמה של המרצה?".
"אני לא יודעת מה השם שלה היום, אבל לפני החתונה קראו לה כהן. היא היתה מדריכה אצלנו ופגעה בי...", וכאן החלה לתאר מחדש את הסיפור הנורא ואת מסכת ההשפלות והעלבות שעברה אצל המדריכה כהן. בינתיים, לבקשת המארגנת, המרצה ערכה חיפוש מידי בתיקה, הוציאה את תעודת הזהות האישית שלה ומסרה למארגנת.
האחרונה ניגשה אל האשה שהשתלטה על הכנס, תלשה ממנה את המיקרופון, סימנה באצבעה לחבר אותו מחדש ואז אמרה לה: "מעולם לא קראו לה כהן, שם המשפחה המקורי שלה לפני שנישאה הוא "חן". אני חושבת שהיא פשוט דומה לזו שפגעה בך אבל זו לא היא במאת האחוזים...".
זה היה הרגע הראשון בו האלמונית השתתקה. היא חטפה את תעודת הזהות, הביטה בה מכל הכיוונים ואפילו שלפה את הספח. לאחר מכן פנתה למרצה ושאלה בטון יחסית רגוע: "אז את לא מרים כהן"?
"לא, אני לא, ומעולם לא הייתי". "ואולי זו אחותך?". כל הקהל צחק, והאשה הבינה איזו שטות אמרה.
"אני מצטערת... כנראה טעיתי בכתובת", אמרה וחזרה למקומה. בלי שהיא מבקשת סליחה או אפילו מראה חרטה עמוקה על הדבר הנוראי שאירע בדקות האחרונות. אבל לא ציפינו ממנה לסליחה. עצם זה שהיא שחררה את המיקרופון והפסיקה לבזות אותה - היה מספיק.
הקהל פשוט התנפל עליה: "תתביישי לך! אפילו סליחה אינך מבקשת? איך העזת לפגוע כך במרצה הזו מבלי לבדוק את זהותה אפילו?", היא נראתה נבוכה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה.
אך אז נשמע קולה של המרצה: "אני מציעה שלא נחזור על הטעות שכבר נעשתה כאן, מה עוד שזה יכול להביא תועלת...".
הקהל השתתק וציפה להסבר, אך המרצה לא נידבה אותו, והחלה את ההרצאה שהיתה מיוחדת מאוד. לאחר שסיימה והלכה, התפנו הנשים לדבר על מה שקרה שם. מיותר לציין שהאשה הפוגעת הסתלקה מהשטח במהירות הבזק.
***
אני גמרתי אומר בליבי לעקוב אחר הפרשה, ורשמתי את שם המרצה, כמו גם את שמה של האשה המתברכת.
מסתבר שהאשה הזו, רחל, היתה חשוכת ילדים במשך 12 שנה, וברוך ה' כעבור 10 חודשים מהברכה, היא חבקה בן זכר למזל טוב...
כשפגשתי את המרצה לאחר מכן, אמרתי לה כי אני הייתי בין השתיים ששמעו את הברכה לרחל, ושאני רואה קשר ברור בין הברכה שהיא נתנה אחרי כל הביזיונות לבין הנס שקרה לה.
ביקשתי ממנה להסביר לי מה קרה שם, ומדוע היה לה דחוף לברך אותה בשעה קשה זו.
בתחילה היא ניסתה להתחמק ולהעמיד פנים שאין לה קשר לזה, אך אני לא הרפיתי וביקשתי שתספר לי. היא השתכנעה והסבירה לי את הכל.
"כתוב: 'שמחנו כימות עיניתנו'. כשאדם מתענה ולבו נשבר, נפשו קשורה מאוד לכסא הכבוד, ועלבון הוא העינוי הכי גדול שבן אדם יכול לסבול. לא לחינם נאמר שהמלבין פני חברו ברבים, הרי הוא כאילו שופך דמים.
”מי שמעליבים אותו, חש כאילו רוצחים אותו ממש. זה מה שחשתי באותם רגעים של השפלה נוראה וסבל. חשבתי לעצמי, כיצד אוכל להועיל בסבל שאני חשה, ואז נזכרתי באותה אשה חשוכת ילדים, שהיא בתה של חברתי, וברכתי אותה.
”הברכה יצאה מעומק הלב, והיא כנראה הגיעה היישר למעלה אל כסא הכבוד ופעלה את פעולתה".
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
#### **בעבור שתיקה אחת😱**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
רציתי לספר סיפור מזעזע ומרטיט שהייתי עדה להתרחשותו מתחילתו ועד סופו. ואילולא היה קורה לנגד עיניי ספק גדול אם הייתי יודעת עד עצם היום הזה כמה גדולה מעלתו של מי שלא משיב למי שפוגע בו.
היה זה בערב חיזוק רוחני לנשים, עם הרצאות, שיעורי תורה ועוד. בשלב מסויים הכריזו על שמה של מרצה שהייתה רבנית, אמנם לא ממש ידועה, אך הנושא שלה היה מאוד מעניין, ואט אט החלו כמות גדולה מאוד של נשים להתקבץ לתוך אולם ההרצאות, והמרצה החלה לצעוד אל דוכן המרצים.
היא עמדה שם במשך דקות ארוכות והמתינה בסבלנות ובאורך רוח שקהל הנשים יסכים להפסיק לפטפט. ומי שמכיר ציבור של נשים, ועוד בערב נשים, יודע שמדובר במשימה לא פשוטה ליישום, ואם בכלל אפשרית לביצוע. קל זה בוודאי שלא.
לפתע ניגשה לכיוונה של המרצה אחת הנשים שהלכה מתוך הקהל, נעמדה מולה והתחילה לצעוק לעברה ללא רחמים וללא כל בושה: "אני מזהה אותך, את פגעת בי והעלבת אותי לפני שנים, את הרסת לי את החיים! הלבנת את פניי! לא אשכח את זה לעולם!"
שוב, כל הדיבור הזה התרחש לנגד עיניהן הנדהמות של מאות רבות של נשים.
המרצה החווירה. המראה שלה היה נראה קפוא ללא יכולת להגיב. היא ניסתה להשחיל כמה מילים קטנות, לנסות להסביר את עצמה: "אבל אני לא מכירה אותך משום מקום...".
אבל זו מיד ענתה לה בתקיפות "ודאי שאת לא מכירה, זה היה לפני הרבה שנים, אבל אני לא שכחתי, ולא אשכח לך את זה אף פעם!".
וכאן היא התקדמה במהירות לכיוונה של המרצה, לא מסתכלת ימינה שמאלה, ופשוט חטפה מידה של המרצה את המיקרופון והחלה לצעוק:
"אסור להקשיב לאשה הזו, היא רוצחת! היא רצחה אותי לפני שנים, היא פגעה בי קבל עם ועולם! צריך להוקיע אותה, אסור לכם לתת לה יד לכל הערב הזה. אל תטלו חלק באירוע המביש הזה!!!"
אחת המארגנות של הערב ניגשה אליה וניסתה לבקש ממנה בצורה יפה ובעדינות שתחדל ממעשיה הבלתי ראויים, אך היא כלל לא שמעה אותה.
עוד שתיים ממארגנות הערב ניגשו וניסו להוציא מידה את המיקרופון, אך היא, הדפה אותן בכל הכוח וללא כל מורא והמשיכה לחרף ולגדף את המרצה לעיני כל.
האמת חייבת להיאמר בשורות אלו: למרות ההתנהגות האלימה שהפגינה, ומילות הפגיעה החזקות שהוציאה מפיה, הרי שדבריה יצאו מן הלב ועלה מהם סיפור על עלבון נורא ופגיעה איומה שחוותה מהמרצה.
כולן פשוט ריחמו על המרצה, מפני שהיא נראתה כאילו חבטו בה במקלות וגלגלו אותה בבוץ. איזו נפש של בן אדם יכולה לעמוד מול השפלה כזו, במיוחד כשהיא אמורה לשאת דברי תורה?...
ניסו לצעוק עליה ולהשתיק אותה, אך זה לא עזר. המרצה ברחה החוצה ממררת בבכי. הבושה שהייתה בה התלבשה על כל המשתתפות באותם רגעים. גם אני הרגשתי את הצמרמורת הגדולה שנחתה עליי. מעולם לא חשבתי שאני יראה דברים כאלה.
מספר נשים ניגשו להרגיע אותה, בעוד ההיא נואמת ומדברת בגנותה. אני הייתי בין השתיים שהגישו למרצה כוס מים.
ניסינו להרגיע אותה ולהסביר לה שהיא כנראה לא שפויה ושאנחנו כלל לא מתייחסים לדברים שהיא אמרה וכי אין לה מה לדאוג בכלל.
לפתע, מתוך בכי התמרורים, היא ביקשה בשקט: "תעשו לי טובה, תשיגו מיד את רחל...", וכאן נקבה בשם משפחה מסוים.
"איזו רחל, למה רחל?", ניסינו לברר מהסיבה שלא הבנו מה הקשר.
"זה עניין של פיקוח נפש. תכריזו ברמקול שרחל תיגש אלי", אמרה שוב ושוב בלי שהיא מפרטת אף הסבר לשאלות ששאלנו.
הבטנו זו בזו, היססנו בדעתנו, אך היא מתוך שיברה, ביקשה שוב: "תקראו לה ותבינו למה".
ניגשתי למיקרופון אחר, ניתקתי את המיקרופון האחוז בידיה של האשה האלמונית, וקראתי: "רחל..., נא הגיעי מיידית לכניסת האולם", והחזרתי את המיקרופון חזרה למקומו. ומשם חזרתי שוב פעם למרצה שישבה בכניסה לאולם שכולה בוכייה, והמתנו יחד לרחל האלמונית. זו אכן פילסה דרכה והגיעה במהירות.
"מישהו חיפש אותי?", שאלה. "כן אני", אמרה המרצה. "את מכירה אותי, אני חברה של אמא שלך". היא שמה את ידיה על ראשה של אותה רחל ואמרה: "ברגעים אלו של שברון נפש, כשפוגעים בי וצערי מגיע עד כסא הכבוד, אני מבקשת ומתחננת שתיפקדי בפרי בטן עוד השנה. אנא השם, אני מתחננת שכל הייסורים הנוראיים שהם מנת חלקי כרגע יהפכו לזכויות בעבור רחל בת...".
הבטנו במחזה כלא מאמינות. רחל האלמונית נראתה נבוכה ביותר והסתלקה משם, והמרצה נראתה כאילו הדבר נסך בה כוחות חדשים.
היא ניגבה את דמעותיה ואמרה לנו: "שיהיה לכן ברור שהאשה הזו טועה. אין לי שום מושג על מה היא מדברת. אני לא נפגשתי מעולם עם אישה כזאת".
בינתיים האשה האלמונית עוד אחזה במיקרופון שלא פעל, אבל קולה היה גבוה דיו כדי שישמעו אותה גם כך. אחת המארגנות, ניגשה לבמה ושאלה את המתפרצת: "תגידי לי, את יודעת מה שמה של המרצה?".
"אני לא יודעת מה השם שלה היום, אבל לפני החתונה קראו לה כהן. היא היתה מדריכה אצלנו ופגעה בי...", וכאן החלה לתאר מחדש את הסיפור הנורא ואת מסכת ההשפלות והעלבות שעברה אצל המדריכה כהן. בינתיים, לבקשת המארגנת, המרצה ערכה חיפוש מידי בתיקה, הוציאה את תעודת הזהות האישית שלה ומסרה למארגנת.
האחרונה ניגשה אל האשה שהשתלטה על הכנס, תלשה ממנה את המיקרופון, סימנה באצבעה לחבר אותו מחדש ואז אמרה לה: "מעולם לא קראו לה כהן, שם המשפחה המקורי שלה לפני שנישאה הוא "חן". אני חושבת שהיא פשוט דומה לזו שפגעה בך אבל זו לא היא במאת האחוזים...".
זה היה הרגע הראשון בו האלמונית השתתקה. היא חטפה את תעודת הזהות, הביטה בה מכל הכיוונים ואפילו שלפה את הספח. לאחר מכן פנתה למרצה ושאלה בטון יחסית רגוע: "אז את לא מרים כהן"?
"לא, אני לא, ומעולם לא הייתי". "ואולי זו אחותך?". כל הקהל צחק, והאשה הבינה איזו שטות אמרה.
"אני מצטערת... כנראה טעיתי בכתובת", אמרה וחזרה למקומה. בלי שהיא מבקשת סליחה או אפילו מראה חרטה עמוקה על הדבר הנוראי שאירע בדקות האחרונות. אבל לא ציפינו ממנה לסליחה. עצם זה שהיא שחררה את המיקרופון והפסיקה לבזות אותה - היה מספיק.
הקהל פשוט התנפל עליה: "תתביישי לך! אפילו סליחה אינך מבקשת? איך העזת לפגוע כך במרצה הזו מבלי לבדוק את זהותה אפילו?", היא נראתה נבוכה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה.
אך אז נשמע קולה של המרצה: "אני מציעה שלא נחזור על הטעות שכבר נעשתה כאן, מה עוד שזה יכול להביא תועלת...".
הקהל השתתק וציפה להסבר, אך המרצה לא נידבה אותו, והחלה את ההרצאה שהיתה מיוחדת מאוד. לאחר שסיימה והלכה, התפנו הנשים לדבר על מה שקרה שם. מיותר לציין שהאשה הפוגעת הסתלקה מהשטח במהירות הבזק.
***
אני גמרתי אומר בליבי לעקוב אחר הפרשה, ורשמתי את שם המרצה, כמו גם את שמה של האשה המתברכת.
מסתבר שהאשה הזו, רחל, היתה חשוכת ילדים במשך 12 שנה, וברוך ה' כעבור 10 חודשים מהברכה, היא חבקה בן זכר למזל טוב...
כשפגשתי את המרצה לאחר מכן, אמרתי לה כי אני הייתי בין השתיים ששמעו את הברכה לרחל, ושאני רואה קשר ברור בין הברכה שהיא נתנה אחרי כל הביזיונות לבין הנס שקרה לה.
ביקשתי ממנה להסביר לי מה קרה שם, ומדוע היה לה דחוף לברך אותה בשעה קשה זו.
בתחילה היא ניסתה להתחמק ולהעמיד פנים שאין לה קשר לזה, אך אני לא הרפיתי וביקשתי שתספר לי. היא השתכנעה והסבירה לי את הכל.
"כתוב: 'שמחנו כימות עיניתנו'. כשאדם מתענה ולבו נשבר, נפשו קשורה מאוד לכסא הכבוד, ועלבון הוא העינוי הכי גדול שבן אדם יכול לסבול. לא לחינם נאמר שהמלבין פני חברו ברבים, הרי הוא כאילו שופך דמים.
”מי שמעליבים אותו, חש כאילו רוצחים אותו ממש. זה מה שחשתי באותם רגעים של השפלה נוראה וסבל. חשבתי לעצמי, כיצד אוכל להועיל בסבל שאני חשה, ואז נזכרתי באותה אשה חשוכת ילדים, שהיא בתה של חברתי, וברכתי אותה.
”הברכה יצאה מעומק הלב, והיא כנראה הגיעה היישר למעלה אל כסא הכבוד ופעלה את פעולתה".
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>