ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/f9/b3/f9b34086f1e1671bb6b39869c14976a96591952a9d4cd0b8a2babebe09af8b8e)
#### **ניסים באמצע הלילה🚓**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
שמי חיים ואני מתגורר בקרית מלאכי. אקדים ואומר שזכיתי כמו כל תלמידי הישיבות לקבל צו גיוס לביתי, או יותר נכון כמה צווי גיוס. בחודש טבת האחרון קיבלתי פקודת מעצר, שזה אומר שכל שוטר שפוגש בי ברחוב יכול להסגיר אותי לשלטונות הצבא.
לאורך כל הדרך, הוריי חששו מדבר אחד: שבאמצע הלילה יבואו שוטרים ויקחו אותי כאחרון העבריינים. הם הציעו לי ללכת לישון אצל הסבתא שמתגוררת בנתניה. אני לא רציתי. לא האמנתי שזה יגיע אליי, ”וגם אם כן“, אמרתי לעצמי, ”מה כבר יכול להיות?“.
במהלך השיחות של רבני הישיבה בהיכל הישיבה הם התעסקו תדיר בנושא, והרגיעו אותנו שהכל בסדר, וגם אם נעצרים אפשר להשתחרר מהר, ואין כל סיבה לפאניקה. התחושות הללו שקיבלתי בישיבה, נסכו בי רוגע לא מוסבר שמה שלא יהיה - יהיה בסדר.
בתחילת חודש אדר חזרתי מהישיבה לבית בליל שישי. הוריי ביקשו ממני שאבוא לעזור להם להרכיב את הספרייה החדשה שרכשו. לאחר שאני ואבי ישבנו לבנות הספרייה במשך כמה שעות, יצאתי לקנות אוכל וחזרתי הבייתה להתכונן לשינה כדי שאקום למחרת על הבוקר ואחזור לישיבה לשבת.
באמצע הלילה התעוררתי בגלל רעשים חזקים שהגיעו מהקומה שמעלינו. בהתחלה זה היה נראה שמישהו שם החליט לשבור את כל הבית. אבל מהר מאוד הבנתי שהשכן יחד עם כמה חברים החליטו לשפץ את הבית.
הסתכלתי על השעון. השעה הייתה אחד וחצי בלילה. ליבי החל להתמלאות בכעס על השכן שללא כל רחמים החליט להפעיל את כל המכונות הכי מרעישות ועוד בשעה כזאת. ”איפה ההתחשבות?“, חשבתי לעצמי.
במקום לארח לעצמי את אותם האשמות כלפי אותו שכן, החלטתי לעצור רגע ולהאמין שלא סתם התעוררתי באמצע הלילה. ”אין אדם נוקף אצבעו למטה אם לא הכריזו על כך מלמעלה“, שיננתי לעצמי את המשפט הזה הלוך ושוב. וזה גם מה שנתן לי רגע אחד להרגע, ולהאמין שיש יד מכוונת לכל מה שהתרחש כאן בדקות האחרונות.
ניסיתי להרדם שוב - ללא הצלחה. ואז שמעתי רעשים קטנים שבאו מתחת לחלון של החדר שלי. חשבתי שמדובר בחלק מעבודת השיפוצים של השכן ולא לא ייחסתי לכך כל חשיבות.
ואז שמעתי רחש בחש.
”תעקם פה. תפוס לי את המנעול“, כמו מילים עמומות בטון שקט מאוד. ניסיתי להבין מה הקשר של הדיבורים האלה שמתרחשים מתחת לחלון שלי לבין השיפוצים ולא הבנתי.
ואז נפל לי האסימון. האופניים החשמליות החדשות שלי נמצאות בדיוק מתחת לחלון. זינקתי במהירות מהמיטה לחלון. מיד שפתחתי את התריסים הבנתי שמה שחשבתי באמת קורה ברגעים אלו.
שני בחורים צעירים עם קפוצ‘ון על הראש עומדים ליד האופניים שלי ומנסים לפרוץ את המנעול.
לקחתי כוס מים מהברז וזרקתי לכיוונם, תוך כדי שאני צועק לעברם שעוד רגע מגיעה לכאן משטרה. הפורצים שמעו אותי וברחו במהירות מהאזור.
מיד לאחר מכן ירדתי למטה כדי להעלות את האופניים וגיליתי שהמנעול כבר נפרץ. האופניים ששוות 5,000 שקל גם כן עוד רגע אחד כבר לא היו נשארות במקומם.
חזרתי למיטה ומיד הבנתי למה השיפוצים האלה התרחשו. בעצם בורא עולם רצה להציל לי את האופניים מאותם גנבים.
באותם רגעים ניסיתי להירדם שוב. אך ללא הצלחה. הרעשים האדירים המשיכו שוב ושוב ופשוט נטלו ממני את היכולת להרדם. ”עד עכשיו הבנתי את הסיבה שהיה רעשים, כי בורא עולם רצה להציל את האופניים שלי מגניבה. אבל כעת, למען השם, למה הרעשים הללו טובים?“, שאלתי את עצמי.
השעה כבר חצתה את שתיים בלילה. הרעש החל להתפזר גם לחדר המדרגות. זה היה נראה שהם מנסים להוריד חפץ כבד במדרגות. שהרעשים גברו, החלטתי לעשות מעשה אמיץ ופשוט לצאת לבדוק אם הם צריכים עזרה.
פתחתי את הדלת והצעתי להם את עזרתי. הם שמחו מאוד ואמרו שממש הצלתי אותם, כי לא היה להם את היכולת לסחוב את המקרר הכבד בין ארבעת הדלתות.
שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לעזור להם בשעה כזאת. לפחות אם אני לא נרדם מהרעש, שאנסה לעזור להם. גם לא התלוננתי על הרעש כי כבר הבנתי למה זה בדיוק היה לטובתי.
ומיד גם הבנתי למה הרעש המשיך הלאה.
שהגענו לקומת הכניסה הבחנתי באורות כחולים מהבהבים. חשבתי שאחד השכנים הזמין משטרה, אבל מיד ראיתי את צורת הניידת. לא היה מדובר בעוד משטרה, אלא במשטרה צבאית בכבודה ובעצמה.
הבנתי שהם בדרך אליי. רצתי במהירות לעבר שכונות הווילות שמאחורי הבנין שלנו. שם מצאתי סמטה עם ספסל וישבתי שם.
אחרי רבע שעה אני מקבל טלפון מאמא שלי שכולה בוכה מדמעות. ”לא הבנתי להיכן נעלמת“, אמרה, תוך כדי שהיא מספרת לי על כך שהמשטרה צבאית ערכו ביקור בבית וחפשו אותי במשך דקות ארוכות.
ספרתי לה על ההשתלשלות של האירועים בלילה ועל הרגע שבו גם האופניים שלי ניצלו וגם על הרגע שגם אני בעצמי נצלתי מהמעצר של המשטרה הצבאית.
**זה הסיום המיוחד של הסיפור שלי. אני חושב שכולנו לפעמים צריכים לעצור רגע אחד את המאורעות שמלווים אותנו במהלך היום, ולעטוף אותם במעטפת של אמונה והשגחה. לא כל רעש מבחוץ מגיע כדי להפריע לנו. לפעמים רעש הוא בסך הכל דרך של הבורא לחבק אותך. וכן, גם להציל אותך.**
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
#### **ניסים באמצע הלילה🚓**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
שמי חיים ואני מתגורר בקרית מלאכי. אקדים ואומר שזכיתי כמו כל תלמידי הישיבות לקבל צו גיוס לביתי, או יותר נכון כמה צווי גיוס. בחודש טבת האחרון קיבלתי פקודת מעצר, שזה אומר שכל שוטר שפוגש בי ברחוב יכול להסגיר אותי לשלטונות הצבא.
לאורך כל הדרך, הוריי חששו מדבר אחד: שבאמצע הלילה יבואו שוטרים ויקחו אותי כאחרון העבריינים. הם הציעו לי ללכת לישון אצל הסבתא שמתגוררת בנתניה. אני לא רציתי. לא האמנתי שזה יגיע אליי, ”וגם אם כן“, אמרתי לעצמי, ”מה כבר יכול להיות?“.
במהלך השיחות של רבני הישיבה בהיכל הישיבה הם התעסקו תדיר בנושא, והרגיעו אותנו שהכל בסדר, וגם אם נעצרים אפשר להשתחרר מהר, ואין כל סיבה לפאניקה. התחושות הללו שקיבלתי בישיבה, נסכו בי רוגע לא מוסבר שמה שלא יהיה - יהיה בסדר.
בתחילת חודש אדר חזרתי מהישיבה לבית בליל שישי. הוריי ביקשו ממני שאבוא לעזור להם להרכיב את הספרייה החדשה שרכשו. לאחר שאני ואבי ישבנו לבנות הספרייה במשך כמה שעות, יצאתי לקנות אוכל וחזרתי הבייתה להתכונן לשינה כדי שאקום למחרת על הבוקר ואחזור לישיבה לשבת.
באמצע הלילה התעוררתי בגלל רעשים חזקים שהגיעו מהקומה שמעלינו. בהתחלה זה היה נראה שמישהו שם החליט לשבור את כל הבית. אבל מהר מאוד הבנתי שהשכן יחד עם כמה חברים החליטו לשפץ את הבית.
הסתכלתי על השעון. השעה הייתה אחד וחצי בלילה. ליבי החל להתמלאות בכעס על השכן שללא כל רחמים החליט להפעיל את כל המכונות הכי מרעישות ועוד בשעה כזאת. ”איפה ההתחשבות?“, חשבתי לעצמי.
במקום לארח לעצמי את אותם האשמות כלפי אותו שכן, החלטתי לעצור רגע ולהאמין שלא סתם התעוררתי באמצע הלילה. ”אין אדם נוקף אצבעו למטה אם לא הכריזו על כך מלמעלה“, שיננתי לעצמי את המשפט הזה הלוך ושוב. וזה גם מה שנתן לי רגע אחד להרגע, ולהאמין שיש יד מכוונת לכל מה שהתרחש כאן בדקות האחרונות.
ניסיתי להרדם שוב - ללא הצלחה. ואז שמעתי רעשים קטנים שבאו מתחת לחלון של החדר שלי. חשבתי שמדובר בחלק מעבודת השיפוצים של השכן ולא לא ייחסתי לכך כל חשיבות.
ואז שמעתי רחש בחש.
”תעקם פה. תפוס לי את המנעול“, כמו מילים עמומות בטון שקט מאוד. ניסיתי להבין מה הקשר של הדיבורים האלה שמתרחשים מתחת לחלון שלי לבין השיפוצים ולא הבנתי.
ואז נפל לי האסימון. האופניים החשמליות החדשות שלי נמצאות בדיוק מתחת לחלון. זינקתי במהירות מהמיטה לחלון. מיד שפתחתי את התריסים הבנתי שמה שחשבתי באמת קורה ברגעים אלו.
שני בחורים צעירים עם קפוצ‘ון על הראש עומדים ליד האופניים שלי ומנסים לפרוץ את המנעול.
לקחתי כוס מים מהברז וזרקתי לכיוונם, תוך כדי שאני צועק לעברם שעוד רגע מגיעה לכאן משטרה. הפורצים שמעו אותי וברחו במהירות מהאזור.
מיד לאחר מכן ירדתי למטה כדי להעלות את האופניים וגיליתי שהמנעול כבר נפרץ. האופניים ששוות 5,000 שקל גם כן עוד רגע אחד כבר לא היו נשארות במקומם.
חזרתי למיטה ומיד הבנתי למה השיפוצים האלה התרחשו. בעצם בורא עולם רצה להציל לי את האופניים מאותם גנבים.
באותם רגעים ניסיתי להירדם שוב. אך ללא הצלחה. הרעשים האדירים המשיכו שוב ושוב ופשוט נטלו ממני את היכולת להרדם. ”עד עכשיו הבנתי את הסיבה שהיה רעשים, כי בורא עולם רצה להציל את האופניים שלי מגניבה. אבל כעת, למען השם, למה הרעשים הללו טובים?“, שאלתי את עצמי.
השעה כבר חצתה את שתיים בלילה. הרעש החל להתפזר גם לחדר המדרגות. זה היה נראה שהם מנסים להוריד חפץ כבד במדרגות. שהרעשים גברו, החלטתי לעשות מעשה אמיץ ופשוט לצאת לבדוק אם הם צריכים עזרה.
פתחתי את הדלת והצעתי להם את עזרתי. הם שמחו מאוד ואמרו שממש הצלתי אותם, כי לא היה להם את היכולת לסחוב את המקרר הכבד בין ארבעת הדלתות.
שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לעזור להם בשעה כזאת. לפחות אם אני לא נרדם מהרעש, שאנסה לעזור להם. גם לא התלוננתי על הרעש כי כבר הבנתי למה זה בדיוק היה לטובתי.
ומיד גם הבנתי למה הרעש המשיך הלאה.
שהגענו לקומת הכניסה הבחנתי באורות כחולים מהבהבים. חשבתי שאחד השכנים הזמין משטרה, אבל מיד ראיתי את צורת הניידת. לא היה מדובר בעוד משטרה, אלא במשטרה צבאית בכבודה ובעצמה.
הבנתי שהם בדרך אליי. רצתי במהירות לעבר שכונות הווילות שמאחורי הבנין שלנו. שם מצאתי סמטה עם ספסל וישבתי שם.
אחרי רבע שעה אני מקבל טלפון מאמא שלי שכולה בוכה מדמעות. ”לא הבנתי להיכן נעלמת“, אמרה, תוך כדי שהיא מספרת לי על כך שהמשטרה צבאית ערכו ביקור בבית וחפשו אותי במשך דקות ארוכות.
ספרתי לה על ההשתלשלות של האירועים בלילה ועל הרגע שבו גם האופניים שלי ניצלו וגם על הרגע שגם אני בעצמי נצלתי מהמעצר של המשטרה הצבאית.
**זה הסיום המיוחד של הסיפור שלי. אני חושב שכולנו לפעמים צריכים לעצור רגע אחד את המאורעות שמלווים אותנו במהלך היום, ולעטוף אותם במעטפת של אמונה והשגחה. לא כל רעש מבחוץ מגיע כדי להפריע לנו. לפעמים רעש הוא בסך הכל דרך של הבורא לחבק אותך. וכן, גם להציל אותך.**
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>