ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/32/85/32859c32307f620dc5f4784f6e995fbe0cf3167714acf30fbc0e5afefc41e444)
##### **מצמרר: אתה לא עוד מספר😢**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
זכיתי להתקבל לישיבה גבוהה חשובה בבני ברק, ותקוותי הייתה להיות מהנערים המוצלחים יותר בשכבה. אלא שלמרות הכל, תמיד הייתי בחור בעל כישרונות באמצע, ואילו החברים האחרים שלי היו כישרונים בצורה מיוחדת, מצליחים בלימודם, ומבינים דברים בקלות רבה, לפחות הרבה יותר מהר ממני. חשקה נפשי לזכות להיות בכוורת זו, אך תקוותי נגוזה.
הייתי בינוני, ואת זה דאגו להזכיר לי בכל רגע נתון האנשים שהיו סובבים סביבי, הן החברים והן בני המשפחה הקרובה. חשבתי אולי להיות מהבולטים והכישרונים בשכבה, אך גם שם היו צדיקים גדולים בהרבה ממני. תקוותי האחרונה הייתה- להיות מן המנהיגים החברתיים הבולטים מבין חבריי, אך גם שם התוצאה הייתה זהה. הרגשתי שאני לא שווה כלום.
המצב הזה גרם לי להרגיש ממש לא טוב עם עצמי. מפני שגם במשפחתי אני ילד סנדוויץ' בין שני אחים כישרוניים ומוצלחים במיוחד. שניהם נחשבו במקומם כעילויים ואני בינוני, ואנשים טובים השתדלו להזכיר לי זאת.
מפעם לפעם שקעתי בייאוש של ממש, עד שיום אחד מצאתי את נחמתי בקרבת מקום לימודיי. היה זה מושב זקנים.
נקלעתי שם לבית כנסת ביום חורפי. המקום היה חמים ונעים, הזקנים ישבו שם עם כוסות תה מהבילים וערימת ביסקוויטים לשם טבילה וריכוך. עתה ישבתי שם גם אני ולמדתי עם כוס תה וביסקוויטים.
לא אתכחש למציאות הזו שהיה לי כל כך נעים להימצא בקרבתם. אין שם תחרות, אין קרבות גדלות. אין את האווירה של הלחץ לכבוש ולרוץ אחר ההצלחות כולם יראים, כולם אהובים, זאת הייתה נחמתי בעוניי.
יום אחד ניגש אלי קשיש מאיר פנים, ושאל: ”בחור צעיר, הזדקנת בטרם עת? אתה יודע שצריך לעבוד קשה מאוד עד שמגיעים לכאן? מה מעשיך כאן?“.
שתקתי. אך הוא לא הרפה, וביקש תשובה מנומקת. חשתי שאני עומד לפני יהודי חכם. החלטתי לספר לו את מצוקותיי. סיפרתי לו על המצב הלא טוב שאני שרוי בו, על כך שאין לי שום תחום שאני מיוחד בו, אני בעצם סתם בחור אפור, עוד איזה ’מספר‘ ממניין הבחורים בישיבה, ללא שום תפקיד מיוחד שנועד לי בעתיד. סיימתי בבושת: העולם היהודי לא ירוויח או יחסר אם אהיה בו או לא.
למשמע הדברים, הזקן החביב פתאום הפסיק להיות כזה. פניו הרעינו מאוד, בתגובה הרים האיש את שרוולו, והראה לי מספרים שעל ידו. ”מזכרת מימי השואה הארורים“, הוא אמר בכאב רב. והמשיך: ”אתה בדבריך נותן לנאצים הארורים את הניצחון“.
הזדעזעתי מהתגובה הקשה. הוא התרכך, והסביר את דבריו. ”אתה יודע מה המשמעות האמיתית של המספרים האלה?, דע לך המשימה של הנאצים הארורים הייתה להפוך את היהודים למספרים שההבדל בין אדם לאדם יצטמצם במספר, ותו לא. מטרתם הייתה לתת לנו תחושה, שאנו היהודים תתי אדם כבהמות המסומנות במספרים על גופן, אבל זה לא עלה בידם. אנו ניצחנו אותם.
”זכיתי להקים בס"ד משפחה יהודית לתפארת, על אפם ועל חמתם. משפחה שבה שמתי דגש רב, שכל ילד יהודי ידע ויבין את ייחודיותו, כמו ששמו שונה מאחיו כך יש לו תפקיד מיוחד בעולמו.
”לכן“, הוא המשיך את דבריו המצמררים, **”אני מזדעזע מדבריך! אני מבקש ממך שלא תעז בחיים לומר את המילים הנוראות האלו: ’אני סתם מספר'! סתם מספר? הלא יהודי אתה בן מלך אתה! זכית להיות יהודי. זכית להיות הבן של בורא עולם, תדע לך אתה הבן האהוב הכי בעולם של בורא עולם!**
”אנא ממך במקום להתעסק בתחרויות קטנוניות עליך להביט אל תוך עצמך אתה מול עצמך, אתה מול הזכות הגדולה שנפלה בחלקך, לזכות להיות הבן של מלך מלכי המלכים. חזור למקום לימודך צעיר ורענן. כל החיים לפניך! התעלם ממעמדות ותפקידים, איש לא יקבע את ערכך מלבדך! הבט פנימה וקדימה, תהיה מי שאתה, ואז תבין את ייחודיותך שלא היה ולא יהיה כמוך בכל העולם כולו“.
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
##### **מצמרר: אתה לא עוד מספר😢**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
זכיתי להתקבל לישיבה גבוהה חשובה בבני ברק, ותקוותי הייתה להיות מהנערים המוצלחים יותר בשכבה. אלא שלמרות הכל, תמיד הייתי בחור בעל כישרונות באמצע, ואילו החברים האחרים שלי היו כישרונים בצורה מיוחדת, מצליחים בלימודם, ומבינים דברים בקלות רבה, לפחות הרבה יותר מהר ממני. חשקה נפשי לזכות להיות בכוורת זו, אך תקוותי נגוזה.
הייתי בינוני, ואת זה דאגו להזכיר לי בכל רגע נתון האנשים שהיו סובבים סביבי, הן החברים והן בני המשפחה הקרובה. חשבתי אולי להיות מהבולטים והכישרונים בשכבה, אך גם שם היו צדיקים גדולים בהרבה ממני. תקוותי האחרונה הייתה- להיות מן המנהיגים החברתיים הבולטים מבין חבריי, אך גם שם התוצאה הייתה זהה. הרגשתי שאני לא שווה כלום.
המצב הזה גרם לי להרגיש ממש לא טוב עם עצמי. מפני שגם במשפחתי אני ילד סנדוויץ' בין שני אחים כישרוניים ומוצלחים במיוחד. שניהם נחשבו במקומם כעילויים ואני בינוני, ואנשים טובים השתדלו להזכיר לי זאת.
מפעם לפעם שקעתי בייאוש של ממש, עד שיום אחד מצאתי את נחמתי בקרבת מקום לימודיי. היה זה מושב זקנים.
נקלעתי שם לבית כנסת ביום חורפי. המקום היה חמים ונעים, הזקנים ישבו שם עם כוסות תה מהבילים וערימת ביסקוויטים לשם טבילה וריכוך. עתה ישבתי שם גם אני ולמדתי עם כוס תה וביסקוויטים.
לא אתכחש למציאות הזו שהיה לי כל כך נעים להימצא בקרבתם. אין שם תחרות, אין קרבות גדלות. אין את האווירה של הלחץ לכבוש ולרוץ אחר ההצלחות כולם יראים, כולם אהובים, זאת הייתה נחמתי בעוניי.
יום אחד ניגש אלי קשיש מאיר פנים, ושאל: ”בחור צעיר, הזדקנת בטרם עת? אתה יודע שצריך לעבוד קשה מאוד עד שמגיעים לכאן? מה מעשיך כאן?“.
שתקתי. אך הוא לא הרפה, וביקש תשובה מנומקת. חשתי שאני עומד לפני יהודי חכם. החלטתי לספר לו את מצוקותיי. סיפרתי לו על המצב הלא טוב שאני שרוי בו, על כך שאין לי שום תחום שאני מיוחד בו, אני בעצם סתם בחור אפור, עוד איזה ’מספר‘ ממניין הבחורים בישיבה, ללא שום תפקיד מיוחד שנועד לי בעתיד. סיימתי בבושת: העולם היהודי לא ירוויח או יחסר אם אהיה בו או לא.
למשמע הדברים, הזקן החביב פתאום הפסיק להיות כזה. פניו הרעינו מאוד, בתגובה הרים האיש את שרוולו, והראה לי מספרים שעל ידו. ”מזכרת מימי השואה הארורים“, הוא אמר בכאב רב. והמשיך: ”אתה בדבריך נותן לנאצים הארורים את הניצחון“.
הזדעזעתי מהתגובה הקשה. הוא התרכך, והסביר את דבריו. ”אתה יודע מה המשמעות האמיתית של המספרים האלה?, דע לך המשימה של הנאצים הארורים הייתה להפוך את היהודים למספרים שההבדל בין אדם לאדם יצטמצם במספר, ותו לא. מטרתם הייתה לתת לנו תחושה, שאנו היהודים תתי אדם כבהמות המסומנות במספרים על גופן, אבל זה לא עלה בידם. אנו ניצחנו אותם.
”זכיתי להקים בס"ד משפחה יהודית לתפארת, על אפם ועל חמתם. משפחה שבה שמתי דגש רב, שכל ילד יהודי ידע ויבין את ייחודיותו, כמו ששמו שונה מאחיו כך יש לו תפקיד מיוחד בעולמו.
”לכן“, הוא המשיך את דבריו המצמררים, **”אני מזדעזע מדבריך! אני מבקש ממך שלא תעז בחיים לומר את המילים הנוראות האלו: ’אני סתם מספר'! סתם מספר? הלא יהודי אתה בן מלך אתה! זכית להיות יהודי. זכית להיות הבן של בורא עולם, תדע לך אתה הבן האהוב הכי בעולם של בורא עולם!**
”אנא ממך במקום להתעסק בתחרויות קטנוניות עליך להביט אל תוך עצמך אתה מול עצמך, אתה מול הזכות הגדולה שנפלה בחלקך, לזכות להיות הבן של מלך מלכי המלכים. חזור למקום לימודך צעיר ורענן. כל החיים לפניך! התעלם ממעמדות ותפקידים, איש לא יקבע את ערכך מלבדך! הבט פנימה וקדימה, תהיה מי שאתה, ואז תבין את ייחודיותך שלא היה ולא יהיה כמוך בכל העולם כולו“.
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>