ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/d1/4d/d14dfb52d099cb53a16dd80ec91703ff724adfcaa3b796d3a59706318690c523)
##### **אמא אני מבקש סליחה על זה שלא הייתי שם בשבילך🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
ראיתי את הסיפורים האחרונים שפרסמתם בערוץ המדהים, שסיימתי לקרוא את הסיפור האחרון אמרתי לעצמי: הפעם הגיע הזמן לספר את הסיפור שלי. ישבתי לכתוב, ובעיקר למחוק. אני לא רוצה לגרום לאנשים לבכות יותר מידי בגללי, אבל מספיק שהמסר שיצא ממנו יהדהד אצל כולם כל החיים. ושוב סלחו לי אם התרגשתם יותר מידי וגרמתי לכם להוריד דמעה. אני מרגיש שאני חייב להוציא אותו החוצה מהלב שלי.
במשך תקופה ארוכה הייתי קצת מבולבל. למדתי בישיבה, אבל מתישהו ירדתי מהדרך. הייתי טיפוס שאוהב לשבת עם חברים. וכך כל שבוע, בצורה עקבית הייתי יוצא איתם. היינו מטיילים ומסתובבים ביחד עד שעות מאוחרות מאוד, שורפים את הזמן עד לפנות בוקר. אני זוכר את עצמי בכל פעם, כשחבר שלי היה לוקח אותי לבית, בזמן שהרכב היה מתקרב לבניין שלי, הייתי מביט דרך החלון לכיוון הבית, לבדוק אם האור דולק.
ידעתי שאם האור דולק, זה אומר שאמא שלי ערה ומחכה לי. היא הייתה דואגת לי ברמה שלא ראיתי בחיים שלי. עם כל מה שיש ברחובות כיום, ועוד אני הבן האהוב שלה שנמצא בחוץ - היא לא הייתה מסוגלת להירדם. אבל לי באותו זמן לא היה כוח לדברים האלה.
שהייתי רואה שהאור דולק, הייתי בכוונה מחכה בחוץ או באוטו כדי שהיא תתייאש ותלך לישון. לא היה לי כוח ולא חשק לדבר איתה. הייתי חוזר עייף, וכל מה שרציתי לראות כל פעם זה רק את המיטה שלי.
פעם אחת חזרתי הביתה אחרי לילה של בילויים מעייפים במיוחד. הייתי מותש לגמרי. ראיתי את האור דולק בבית, אבל הפעם לא היה לי כוח לחכות בחוץ. רציתי רק להכנס למיטה ולישון, בלי לשמוע הערות תלונות או התבכיינות של אמא. נכנסתי לבית, ואמא שלי, כמו שכבר התכוננתי, עמדה שם וחיכתה לי.
"איך אתה מרגיש?" היא שאלה אותי.
"הכל בסדר", עניתי לה בקצר וקולע, "אמא, אני עייף, תעזבי אותי", הוספתי לומר לה בצורה חצופה וקרירה.
היא הסתכלה עליי ואמרה לי: "אני צריכה לדבר איתך רק כמה דקות, זה חשוב".
ואני, בטיפשות שעד היום התוצאה שלה מלווה אותי, רק התעצבנתי עליה יותר. "אמא, תעזבי אותי, אמרתי לך שאני עייף ואני הולך לישון". אמרתי לה שוב בקול רם, ומשם המשכתי לחדר וטרקתי את הדלת אחריי. לאמא שלי לא נשארו ברירות. רק דמעות. והיא הלכה לישון.
כמה ימים אחרי אותו לילה, החברים שלי ספרו לי שהם מתכננים לארגן טיול בחו"ל. אמרתי להם מיד שאני יבוא איתם. ובאמת לא לקח לי הרבה זמן לארגן מזוודות, לרכוש כרטיס טיסה ולהכין את הדרכון. וכך יצאתי יחד איתם לטיול.
שבוע בערך אחרי שהטיול התחיל, באחד הערבים ישבתי בחדר שלי במלון. לפתע אני שומע דפיקות חזקות על הדלת. פתחתי, וראיתי מולי את קצין הביטחון של המלון. הוא הודיע לי שיש לי שיחת חירום דחופה מהארץ. מיד רצתי יחד איתו ללמטה שכולי מבוהל ורועד.
שכחתי להוסיף, שלצערי הרב ורק מתוך טיפשות עשיתי את המעשים האלה - אבא ואמא שלי היו נמצאים אצלי על רשימת דחיה. כך שלא הייתי יכול לראות אם הם מתקשרים אליי. חשבתי שהשקט הזה טוב בשבילי.
הצמדתי את הטלפון לאוזן, ואני שומע את אבא שלי בצד השני פורץ בבכי ולא מצליח להשחיל ולו מילה אחת. מיד שאלתי אותו בלחץ: "אבא מה קרה?".
ואז הוא אמר לי את המילים שריסקו לי את החיים:
אמא נפטרה.
בום. קיבלתי באותו רגע פצצה לפנים שעד היום מלווה אותי עמוק בפנים הלב הפצוע שלי.
הטלפון נפל לי מהידיים באותו רגע. יצאתי החוצה לרחוב כמו משוגע. לא הכרתי שם אף אחד, והתחלתי פשוט לצרוח באמצע הרחוב "אמא! אמא!". בכיתי והשתוללתי, האנשים מסביב חשבו שיצאתי מדעתי.
אבל את אמא שלי כבר לא יכולתי להחזיר לחיים שלי.
רק אחר שהגעתי לארץ וישבתי עם אבא הבנתי את כל הסיפור.
אמא שלי חלתה במחלה קשה וסופנית, והיא הסתירה את זה ממני המון זמן כדי לא לצער אותי. באותו הלילה שחזרתי והיא חיכתה לי, הרופאים כבר אמרו לה שהמצב גרוע מאוד. ואין לה סיכוי לשרוד מעבר לכמה ימים בודדים.
**אמא בסך הכל רצתה לדבר איתי כמה דקות, לספר לי מה עובר עליה, להכין אותי... ואני אמרתי לה שאני עייף, שאין לי כוח לשמוע אותה בגלל שחזרתי עייף מהבילויים עם החברים, ופשוט טרקתי בפניה את הדלת מבפנים.**
היום הלב שלי פצוע. אני מצטער ובוכה על הרגע הזה כל יום, כל רגע. כל מה שהייתי צריך זה רק לתת לה את שתי הדקות האלה בשבילה, בשביל אמא שלי, שתי דקות שכבר לא יחזרו לעולם.
זה הסיפור שלי. ואם מישהו אחד יתחזק ממנו בכיבוד הורים, זה כבר יספיק לי כדי לכסות ולו במעט את הצער הגדול שעשיתי לאמא שלי במהלך השנים. היא לא ויתרה עליי לעולם, אבל אני וויתרתי עליה.
היום, חזרתי לדרך כמה שיכלתי והתקרבתי לבורא עולם. כרגע אני מאורס ואמור להתחתן בחודש אלול. אני לא יודע מי ילווה את אשתי בחתונה במקום אמא שלי, אבל אני בטוח שאחרי הסליחה שבקשתי ממנה, והחרטה העמוקה שמילאה את הלב שלי, היא תבוא ותשמח יחד איתי.
אבל הפעם, אני מבטיח לך אמא, אני לא יוותר עליך לעולם! אעשה את כל מה שצריך כדי לעשות לך נחת רוח בגן עדן.
**מוקדש לעילוי נשמת אמי עליזה בת חנה ע"ה.**
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
##### **אמא אני מבקש סליחה על זה שלא הייתי שם בשבילך🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
ראיתי את הסיפורים האחרונים שפרסמתם בערוץ המדהים, שסיימתי לקרוא את הסיפור האחרון אמרתי לעצמי: הפעם הגיע הזמן לספר את הסיפור שלי. ישבתי לכתוב, ובעיקר למחוק. אני לא רוצה לגרום לאנשים לבכות יותר מידי בגללי, אבל מספיק שהמסר שיצא ממנו יהדהד אצל כולם כל החיים. ושוב סלחו לי אם התרגשתם יותר מידי וגרמתי לכם להוריד דמעה. אני מרגיש שאני חייב להוציא אותו החוצה מהלב שלי.
במשך תקופה ארוכה הייתי קצת מבולבל. למדתי בישיבה, אבל מתישהו ירדתי מהדרך. הייתי טיפוס שאוהב לשבת עם חברים. וכך כל שבוע, בצורה עקבית הייתי יוצא איתם. היינו מטיילים ומסתובבים ביחד עד שעות מאוחרות מאוד, שורפים את הזמן עד לפנות בוקר. אני זוכר את עצמי בכל פעם, כשחבר שלי היה לוקח אותי לבית, בזמן שהרכב היה מתקרב לבניין שלי, הייתי מביט דרך החלון לכיוון הבית, לבדוק אם האור דולק.
ידעתי שאם האור דולק, זה אומר שאמא שלי ערה ומחכה לי. היא הייתה דואגת לי ברמה שלא ראיתי בחיים שלי. עם כל מה שיש ברחובות כיום, ועוד אני הבן האהוב שלה שנמצא בחוץ - היא לא הייתה מסוגלת להירדם. אבל לי באותו זמן לא היה כוח לדברים האלה.
שהייתי רואה שהאור דולק, הייתי בכוונה מחכה בחוץ או באוטו כדי שהיא תתייאש ותלך לישון. לא היה לי כוח ולא חשק לדבר איתה. הייתי חוזר עייף, וכל מה שרציתי לראות כל פעם זה רק את המיטה שלי.
פעם אחת חזרתי הביתה אחרי לילה של בילויים מעייפים במיוחד. הייתי מותש לגמרי. ראיתי את האור דולק בבית, אבל הפעם לא היה לי כוח לחכות בחוץ. רציתי רק להכנס למיטה ולישון, בלי לשמוע הערות תלונות או התבכיינות של אמא. נכנסתי לבית, ואמא שלי, כמו שכבר התכוננתי, עמדה שם וחיכתה לי.
"איך אתה מרגיש?" היא שאלה אותי.
"הכל בסדר", עניתי לה בקצר וקולע, "אמא, אני עייף, תעזבי אותי", הוספתי לומר לה בצורה חצופה וקרירה.
היא הסתכלה עליי ואמרה לי: "אני צריכה לדבר איתך רק כמה דקות, זה חשוב".
ואני, בטיפשות שעד היום התוצאה שלה מלווה אותי, רק התעצבנתי עליה יותר. "אמא, תעזבי אותי, אמרתי לך שאני עייף ואני הולך לישון". אמרתי לה שוב בקול רם, ומשם המשכתי לחדר וטרקתי את הדלת אחריי. לאמא שלי לא נשארו ברירות. רק דמעות. והיא הלכה לישון.
כמה ימים אחרי אותו לילה, החברים שלי ספרו לי שהם מתכננים לארגן טיול בחו"ל. אמרתי להם מיד שאני יבוא איתם. ובאמת לא לקח לי הרבה זמן לארגן מזוודות, לרכוש כרטיס טיסה ולהכין את הדרכון. וכך יצאתי יחד איתם לטיול.
שבוע בערך אחרי שהטיול התחיל, באחד הערבים ישבתי בחדר שלי במלון. לפתע אני שומע דפיקות חזקות על הדלת. פתחתי, וראיתי מולי את קצין הביטחון של המלון. הוא הודיע לי שיש לי שיחת חירום דחופה מהארץ. מיד רצתי יחד איתו ללמטה שכולי מבוהל ורועד.
שכחתי להוסיף, שלצערי הרב ורק מתוך טיפשות עשיתי את המעשים האלה - אבא ואמא שלי היו נמצאים אצלי על רשימת דחיה. כך שלא הייתי יכול לראות אם הם מתקשרים אליי. חשבתי שהשקט הזה טוב בשבילי.
הצמדתי את הטלפון לאוזן, ואני שומע את אבא שלי בצד השני פורץ בבכי ולא מצליח להשחיל ולו מילה אחת. מיד שאלתי אותו בלחץ: "אבא מה קרה?".
ואז הוא אמר לי את המילים שריסקו לי את החיים:
אמא נפטרה.
בום. קיבלתי באותו רגע פצצה לפנים שעד היום מלווה אותי עמוק בפנים הלב הפצוע שלי.
הטלפון נפל לי מהידיים באותו רגע. יצאתי החוצה לרחוב כמו משוגע. לא הכרתי שם אף אחד, והתחלתי פשוט לצרוח באמצע הרחוב "אמא! אמא!". בכיתי והשתוללתי, האנשים מסביב חשבו שיצאתי מדעתי.
אבל את אמא שלי כבר לא יכולתי להחזיר לחיים שלי.
רק אחר שהגעתי לארץ וישבתי עם אבא הבנתי את כל הסיפור.
אמא שלי חלתה במחלה קשה וסופנית, והיא הסתירה את זה ממני המון זמן כדי לא לצער אותי. באותו הלילה שחזרתי והיא חיכתה לי, הרופאים כבר אמרו לה שהמצב גרוע מאוד. ואין לה סיכוי לשרוד מעבר לכמה ימים בודדים.
**אמא בסך הכל רצתה לדבר איתי כמה דקות, לספר לי מה עובר עליה, להכין אותי... ואני אמרתי לה שאני עייף, שאין לי כוח לשמוע אותה בגלל שחזרתי עייף מהבילויים עם החברים, ופשוט טרקתי בפניה את הדלת מבפנים.**
היום הלב שלי פצוע. אני מצטער ובוכה על הרגע הזה כל יום, כל רגע. כל מה שהייתי צריך זה רק לתת לה את שתי הדקות האלה בשבילה, בשביל אמא שלי, שתי דקות שכבר לא יחזרו לעולם.
זה הסיפור שלי. ואם מישהו אחד יתחזק ממנו בכיבוד הורים, זה כבר יספיק לי כדי לכסות ולו במעט את הצער הגדול שעשיתי לאמא שלי במהלך השנים. היא לא ויתרה עליי לעולם, אבל אני וויתרתי עליה.
היום, חזרתי לדרך כמה שיכלתי והתקרבתי לבורא עולם. כרגע אני מאורס ואמור להתחתן בחודש אלול. אני לא יודע מי ילווה את אשתי בחתונה במקום אמא שלי, אבל אני בטוח שאחרי הסליחה שבקשתי ממנה, והחרטה העמוקה שמילאה את הלב שלי, היא תבוא ותשמח יחד איתי.
אבל הפעם, אני מבטיח לך אמא, אני לא יוותר עליך לעולם! אעשה את כל מה שצריך כדי לעשות לך נחת רוח בגן עדן.
**מוקדש לעילוי נשמת אמי עליזה בת חנה ע"ה.**
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>