ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/96/b2/96b26c8087d9c2738b1caa8e4f43d4eb6689090df1fc5ece4468151296ff5398)
##### **כך נצלתי מהפיגוע ברמות🚑**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
היה זה בשנה האחרונה. יום שני, ט"ו באלול. יצאתי מהבית שלי יחד עם שתי חברותיי לערוך קניות לקראת החגים שעמדו בפתח. הסתובבנו במהלך שעות הבוקר בכמה חנויות של ביגוד ורכשתי לעצמי את מה שחפצתי.
במהלך הקניות פגשנו באישה מבוגרת שישבה על כסא, ובידיה מודעה גדולה בידיה שם היא כתבה את הסיפור שלה וקבצה כסף בתוך נטלה מברזל. מיד הרחמים שלי הציפו אותי, ורציתי לשלשל לתוך הנטלה סכום של כסף. חברותיי שהיו בסמיכות אליי אמרו לי שהם מכירים אותה וכי היא איננה נזקקת כלל וכלל לכסף הזה, וכביכול היא סתם אוספת כסף – "זה מחלה שיש לה לאסוף כסף סתם", כינו לי אותה.
כאמור, באותם רגעים, בלי הסבר הגיוני, הרחמים שלי התגברו והחלטתי לשלשל לכוס שלה מספר מטבעות. בנוסף לכך אמרתי לעצמי בלב: כמו שאני תורמת כסף בלי לחשבן האם האישה אכן צריכה את הכסף אם לאו, כך יהי רצון שבורא עולם יתן לי רק טוב משמיים בלי להתחשבן איתי האם אני ראויה לכך, אם לאו.
לאחר סיום הקניות נפרדנו לשלום. שני חברותיי עלו על האוטובוס לבית שלהם, ואני המתנתי בתחנה לקו 62, לעבר בית מגוריי - בשכונת רמות הירושלמית.
כפי שהירושלמים כבר מכירים את רחובותיה של עיר הבירה - שעת בוקר טיפוסית בירושלים, בדרך כלל עמוסה עד מאוד ובפרט בצירים המרכזיים. ולכן המתנתי דקות ארוכות שהאוטובוס יגיע. ואכן לאחר מספר דקות הוא הגיע.
עליתי על האוטובוס, שהחל בנסיעה והתקדם לתחנה הבאה. לפתע אני מסתכלת על הידיים שלי ומגלה שחסרה לי שקית. אותה שקית הכילה בגדים יקרים שרכשתי באותו בוקר. לקח לי זמן לחשוב האם לרדת בתחנה, או להתקדם לבית. גם ככה אני אמורה לחזור לאותו מקום בשעות הערב, אמרתי לעצמי.
החששות מילאו את ליבי, ולא הסכמתי לעצמי לתת לשקית היקרה להיות מונחת שלא ברשותי. ולכן בהחלטה של רגע החלטתי לרדת בתחנה ולחזור לאותה חנות לבקש את השקית ששכחתי.
באותם רגעים חוויתי עוגמת נפש נוראה. אמי לא נכחה באותו יום בבית, והיא בקשה ממני לבשל ארוחת צהרים לאחים שלים שצריכים לחזור מהתלמוד תורה. הרגעתי את עצמי שזה עניין של כמה רגעים וכבר אעלה באוטובוס הבא שיחלוף בתחנה.
”לאחר שלקחתי את השקית האובדת, יצאתי מהחנות והתקדמתי לעבר התחנה. הוצאתי את הטלפון שלי מהתיק, שבמקרה הוא היה על מצב שקט. עשר שיחות שלא נענו! ההורים שלי, האחים שלי והחברות שהיו איתי בקניות באותו בוקר. מספר שיחות רב מכל אחד. נורא נבהלתי, חששתי שקרה משהו רע.
מיד הרמתי טלפון לאמא שלי. שהיא ענתה היא פשוט פרצה בבכי. ”את חיה“?, היא שאלה בקול חנוק. ”למה שלא?“..., השבתי בחצי חיוך, מנסה להבין מה השאלה הזאת.
אמא שלי התחילה לספר לי בדמעות על כך, שהחברות שלי התקשרו אליה וסיפרו לה שהם נפרדו ממני בזמן שעליתי על אוטובוס קו 62 לעבר רמות, והוסיפו לומר לה בעדינות שהאוטובוס היה מעורב בפיגוע ירי בצומת רמות. הפרט שהקפיץ את הלב של אמא שלי היה, שהם ניסו להתקשר פעמים רבות ולא היה מענה מצידי. דבר שהעלה את החשד שחלילה אולי נפגעתי בפיגוע.
**שהקול שלי נשמע בעבר השני של השיחה מפלס החרדה ירד לאפס. ומיד גם אמרתי לאמא שלי: הגם שלא הייתי פיזית במקום הפיגוע. אני אחת הניצולות של הפיגוע. ספרתי לה על השקית שנשכחה ועל זה שירדתי בתחנה הראשונה של האוטובוס כדי לחזור לקחת את השקית, ועל כך שמוקדם יותר, בזמן שהתחלנו את הקניות נתתי כמה מטבעות לצדקה לאישה שהחברות שלי שכנעו אותי לא לתת לה כי לא נזקקת באמת, אבל לא התחשבנתי מהסיבה שציפיתי שבורא עולם גם לא יתחשבן איתי כלל וכלל.**
אני עדיין לא מעכלת את גודל הנס שאירע עימי, אך בכל מקרה בחרתי לפרסם את הסיפור - כי חשוב לי להעביר מסר: עם מצוות - אל תתחשבנו. תתנהלו באמת ובתמים. אני מאמינה בלב שלם, שהצדקה שעשיתי באותו בוקר היא בעצם גלגלה שאשכח את השקית בחנות הבגדים, ושארד כבר בתחנה הראשונה ובדרך הזאת החיים שלי ינצלו בצורה וודאית.
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
##### **כך נצלתי מהפיגוע ברמות🚑**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
היה זה בשנה האחרונה. יום שני, ט"ו באלול. יצאתי מהבית שלי יחד עם שתי חברותיי לערוך קניות לקראת החגים שעמדו בפתח. הסתובבנו במהלך שעות הבוקר בכמה חנויות של ביגוד ורכשתי לעצמי את מה שחפצתי.
במהלך הקניות פגשנו באישה מבוגרת שישבה על כסא, ובידיה מודעה גדולה בידיה שם היא כתבה את הסיפור שלה וקבצה כסף בתוך נטלה מברזל. מיד הרחמים שלי הציפו אותי, ורציתי לשלשל לתוך הנטלה סכום של כסף. חברותיי שהיו בסמיכות אליי אמרו לי שהם מכירים אותה וכי היא איננה נזקקת כלל וכלל לכסף הזה, וכביכול היא סתם אוספת כסף – "זה מחלה שיש לה לאסוף כסף סתם", כינו לי אותה.
כאמור, באותם רגעים, בלי הסבר הגיוני, הרחמים שלי התגברו והחלטתי לשלשל לכוס שלה מספר מטבעות. בנוסף לכך אמרתי לעצמי בלב: כמו שאני תורמת כסף בלי לחשבן האם האישה אכן צריכה את הכסף אם לאו, כך יהי רצון שבורא עולם יתן לי רק טוב משמיים בלי להתחשבן איתי האם אני ראויה לכך, אם לאו.
לאחר סיום הקניות נפרדנו לשלום. שני חברותיי עלו על האוטובוס לבית שלהם, ואני המתנתי בתחנה לקו 62, לעבר בית מגוריי - בשכונת רמות הירושלמית.
כפי שהירושלמים כבר מכירים את רחובותיה של עיר הבירה - שעת בוקר טיפוסית בירושלים, בדרך כלל עמוסה עד מאוד ובפרט בצירים המרכזיים. ולכן המתנתי דקות ארוכות שהאוטובוס יגיע. ואכן לאחר מספר דקות הוא הגיע.
עליתי על האוטובוס, שהחל בנסיעה והתקדם לתחנה הבאה. לפתע אני מסתכלת על הידיים שלי ומגלה שחסרה לי שקית. אותה שקית הכילה בגדים יקרים שרכשתי באותו בוקר. לקח לי זמן לחשוב האם לרדת בתחנה, או להתקדם לבית. גם ככה אני אמורה לחזור לאותו מקום בשעות הערב, אמרתי לעצמי.
החששות מילאו את ליבי, ולא הסכמתי לעצמי לתת לשקית היקרה להיות מונחת שלא ברשותי. ולכן בהחלטה של רגע החלטתי לרדת בתחנה ולחזור לאותה חנות לבקש את השקית ששכחתי.
באותם רגעים חוויתי עוגמת נפש נוראה. אמי לא נכחה באותו יום בבית, והיא בקשה ממני לבשל ארוחת צהרים לאחים שלים שצריכים לחזור מהתלמוד תורה. הרגעתי את עצמי שזה עניין של כמה רגעים וכבר אעלה באוטובוס הבא שיחלוף בתחנה.
”לאחר שלקחתי את השקית האובדת, יצאתי מהחנות והתקדמתי לעבר התחנה. הוצאתי את הטלפון שלי מהתיק, שבמקרה הוא היה על מצב שקט. עשר שיחות שלא נענו! ההורים שלי, האחים שלי והחברות שהיו איתי בקניות באותו בוקר. מספר שיחות רב מכל אחד. נורא נבהלתי, חששתי שקרה משהו רע.
מיד הרמתי טלפון לאמא שלי. שהיא ענתה היא פשוט פרצה בבכי. ”את חיה“?, היא שאלה בקול חנוק. ”למה שלא?“..., השבתי בחצי חיוך, מנסה להבין מה השאלה הזאת.
אמא שלי התחילה לספר לי בדמעות על כך, שהחברות שלי התקשרו אליה וסיפרו לה שהם נפרדו ממני בזמן שעליתי על אוטובוס קו 62 לעבר רמות, והוסיפו לומר לה בעדינות שהאוטובוס היה מעורב בפיגוע ירי בצומת רמות. הפרט שהקפיץ את הלב של אמא שלי היה, שהם ניסו להתקשר פעמים רבות ולא היה מענה מצידי. דבר שהעלה את החשד שחלילה אולי נפגעתי בפיגוע.
**שהקול שלי נשמע בעבר השני של השיחה מפלס החרדה ירד לאפס. ומיד גם אמרתי לאמא שלי: הגם שלא הייתי פיזית במקום הפיגוע. אני אחת הניצולות של הפיגוע. ספרתי לה על השקית שנשכחה ועל זה שירדתי בתחנה הראשונה של האוטובוס כדי לחזור לקחת את השקית, ועל כך שמוקדם יותר, בזמן שהתחלנו את הקניות נתתי כמה מטבעות לצדקה לאישה שהחברות שלי שכנעו אותי לא לתת לה כי לא נזקקת באמת, אבל לא התחשבנתי מהסיבה שציפיתי שבורא עולם גם לא יתחשבן איתי כלל וכלל.**
אני עדיין לא מעכלת את גודל הנס שאירע עימי, אך בכל מקרה בחרתי לפרסם את הסיפור - כי חשוב לי להעביר מסר: עם מצוות - אל תתחשבנו. תתנהלו באמת ובתמים. אני מאמינה בלב שלם, שהצדקה שעשיתי באותו בוקר היא בעצם גלגלה שאשכח את השקית בחנות הבגדים, ושארד כבר בתחנה הראשונה ובדרך הזאת החיים שלי ינצלו בצורה וודאית.
>**🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>