ידיד נפש⚡
#סיפור_לשבת
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/3a/5e/3a5ed299a683b53f8212ac5194f442718c02a5c3f20602bd5dc048c6b173a31f)
##### **ואז השדכנית אמרה: "היא לא רוצה להגיע לפגישה"🛋️**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
”אולי היא פגעה במישהו פעם?“, שאל מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ“ל. ”היא אמרה שלא זכור לה משהו מיוחד שהיה בשנים האחרונות“, השיב הבעל. ”בכל אופן שתנסה להזכר אולי בתקופת השידוכים, מישהו נפגע ממנה?“. המשיך שר התורה לומר שוב ושוב כאילו יודע בדיוק על מה הוא מדבר. והוא באמת צדק. כמו רוח הקודש שהייתה באותם רגעיים - הוא ידע. הוא הרגיש שיש משהו. והיה משהו.
***
הכל התחיל לפני קרוב לחמש עשרה שנה. לאחר שנות לימודי בישיבה הגדולה ולאחר כמה חודשים שחיפשתי את זיווגי נשאתי בשעה טובה ומוצלחת. החתונה הייתה מעמד מרגש במיוחד. החברים, המשפחה, המכרים - כולם היו שם.
האירוע הסתיים ואז התחילו החיים האמיתיים. התגוררנו בירושלים שם התחלתי ללמוד בכולל מוכר במזרח העיר. החיים זמנו לנו הזדמנויות רבות. התקדמות בלימוד, דירה ועוד דברים שהתקדמו להם בצורה טובה ברוך השם כפי הציפיות. ”החיים האירו לנו פנים“, כמו שנוהגים לומר העולם. כך גם אני הרגשתי על עצמי ועל הבית שבנינו אני ורעייתי.
אך דבר אחד היה חסר. אמנם היה לנו את הכל אבל הקול היה חסר. קולו של תינוק. כן, הקול המוכר הזה של הבכי... הקול המוכר הזה שקורא אבא בהגיה מובלעת. הקול הזה שבוכה מתי שהוא רעב. על זה אני מתכוון. זה היה חסר. הקול הזה השפיע באופן ישיר על הכל. לצפות לילדים זה לא דבר של מה בכך. זה לא דבר שחולף לידך, זה דבר שאתה חי ונושם אותו. הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר.
אני ואשתי לקחנו את העניין בצורה מאוד קשה. אתה שומע מסביב על חברים שכבר חוגגים חלאקה לילדים שלהם בזמן שהם התחתנו אחריי. אתה שומע על עוד אחיין שנולד, על עוד אחיינית שלמדה לומר ”אבא“. ואז היינו חוזרים אני ואשתי הבייתה. והבית היה ריק. לא הייתי יודע מה לומר לאשתי, אבל הדמעות היו אלה שדיברו יותר מהכל. הייתי מרגיע את אשתי שעוד רגע וגם אנחנו נבשר לכולם, עוד רגע וגם אנחנו נהיה אבא ואמא.
עשינו את כל הסגולות הקיימות כיום. עלינו לבתיהם של גדולי ישראל לשאול את עצתם ולקבל את ברכתם. מה לא עשינו. ניסינו, ושוב ניסינו. ואז שוב אתה נשבר. נסגר. המבטים של המשפחה ספרו יותר מכל על מה שהתחולל בתוך הלב שלי ושל רעייתי. מבטים של רחמים משהו. ואנחנו לא רוצים להיות שם. רוצים להיות במקום אחר. רוצים שיסתכלו עלינו במבטים של אושר, של שמחה. שישאלו גם אותנו האם אבריימי שלנו נגמל ממוצץ...
עד אותו יום שעליתי לביתו של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ“ל. שטחתי בפניו את הצער שמלווה אותי ואת רעייתי. על הבדידות. על ההתמודדות הגדולה שנפלה עליי ועל רעייתי. ”זה גדול עלינו“, אמרתי למרן. ”אנחנו רק רוצים ילדים. ניסינו הכל ואין ישועה בפתח, מה עושים?“, שאלתי את מרן בעיניים דומעות.
מרן עצם את עיניו. לאחר כמה רגעים קטנים הוא פתח אותם שוב, הביט עליי ואמר: ”אולי יש מישהו שנפגע ממנה?“. מיד הרמתי טלפון לרעייתי ושאלתי אותה. היא אמרה שהיא לא זוכרת משהו מיוחד.
ספרתי את זה למרן זצ“ל. הוא שוב הסתכל עליי ושאל בנחת ובאורך רוח: ”אולי יש מישהו שנפגע ממנה בזמן שהיא הייתה בשידוכים. בין אדם לחבירו“?
הבנתי את המסר של מרן וכדי לא לעקב את האנשים שעמדו בתור הארוך יצאתי החוצה. שם פגשתי את רעייתי ואמרתי לה את מה שאמר לי מרן. מיד הבחנתי איך עיניה ברקו. ”אני זוכרת. אני יודעת“, אמרה.
**ומיד היא התחילה לספר לי על כך שהיא הייתה בתקופת השידוכים הציעו לה בחור שמתגורר בנווה יעקב ולמד אז בשעתו בישיבה בבני ברק, היא הייתה עתידה להפגש עימו. הבחור יצא מהישיבה בבני ברק מאורגן היטב והגיע למקום הפגישה שהייתה בדירה בירושלים, והמתין שם במשך דקות ארוכות בזמן שהגברת כלל לא הגיעה.
השדכנית נסתה לצלצל אליה אך היא לא ענתה לטלפונים. אחרי דקות ארוכות של מתח היא חזרה לשדכנית והודיעה לה שהיא החליטה שלא להגיע לפגישה. הבחור עם כל העוגמת נפש, הודה לבורא עולם לאחר שהבין שזה לא שלו, וחזר לישיבה בחזרה.**
מיד ששמעתי את הסיפור בחרתי לחייג לאותו בחור. סיפרתי לו את הדברים, הוא כמובן זכר את הכל. באותה עת היו לו ארבעה ילדים, כיום עשרה בלעה“ר.
בקשתי ממנו את סליחתו, ונפרדנו לשלום תוך כדי שהבטחתי שאעדכן כל מה שיתחדש.
והנה הישועה לא אחרה מלבוא!
**לאחר פחות משנה בן בא לנו ב“ה מעל לדרך הטבע ובאופן ניסי. מאז נולדו לנו עוד ילדים חמודים ומתוקים, והחיים המשיכו להתקדם על מי מנוחות.**
זה הסיפור שלי. וזה המסר שאני רוצה להעביר לאנשים. אל תפגעו - כדי שאתם לא תפגעו בעצמכם. וגם אם טעיתם - לא נורא אנחנו בני אדם - יש אפשרות לבקש סליחה. כמה שיותר מוקדם, ככה תחסכו לעצמכם אתגרים מיותרים בהמשך החיים.
>🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/3a/5e/3a5ed299a683b53f8212ac5194f442718c02a5c3f20602bd5dc048c6b173a31f)
##### **ואז השדכנית אמרה: "היא לא רוצה להגיע לפגישה"🛋️**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
”אולי היא פגעה במישהו פעם?“, שאל מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ“ל. ”היא אמרה שלא זכור לה משהו מיוחד שהיה בשנים האחרונות“, השיב הבעל. ”בכל אופן שתנסה להזכר אולי בתקופת השידוכים, מישהו נפגע ממנה?“. המשיך שר התורה לומר שוב ושוב כאילו יודע בדיוק על מה הוא מדבר. והוא באמת צדק. כמו רוח הקודש שהייתה באותם רגעיים - הוא ידע. הוא הרגיש שיש משהו. והיה משהו.
***
הכל התחיל לפני קרוב לחמש עשרה שנה. לאחר שנות לימודי בישיבה הגדולה ולאחר כמה חודשים שחיפשתי את זיווגי נשאתי בשעה טובה ומוצלחת. החתונה הייתה מעמד מרגש במיוחד. החברים, המשפחה, המכרים - כולם היו שם.
האירוע הסתיים ואז התחילו החיים האמיתיים. התגוררנו בירושלים שם התחלתי ללמוד בכולל מוכר במזרח העיר. החיים זמנו לנו הזדמנויות רבות. התקדמות בלימוד, דירה ועוד דברים שהתקדמו להם בצורה טובה ברוך השם כפי הציפיות. ”החיים האירו לנו פנים“, כמו שנוהגים לומר העולם. כך גם אני הרגשתי על עצמי ועל הבית שבנינו אני ורעייתי.
אך דבר אחד היה חסר. אמנם היה לנו את הכל אבל הקול היה חסר. קולו של תינוק. כן, הקול המוכר הזה של הבכי... הקול המוכר הזה שקורא אבא בהגיה מובלעת. הקול הזה שבוכה מתי שהוא רעב. על זה אני מתכוון. זה היה חסר. הקול הזה השפיע באופן ישיר על הכל. לצפות לילדים זה לא דבר של מה בכך. זה לא דבר שחולף לידך, זה דבר שאתה חי ונושם אותו. הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר.
אני ואשתי לקחנו את העניין בצורה מאוד קשה. אתה שומע מסביב על חברים שכבר חוגגים חלאקה לילדים שלהם בזמן שהם התחתנו אחריי. אתה שומע על עוד אחיין שנולד, על עוד אחיינית שלמדה לומר ”אבא“. ואז היינו חוזרים אני ואשתי הבייתה. והבית היה ריק. לא הייתי יודע מה לומר לאשתי, אבל הדמעות היו אלה שדיברו יותר מהכל. הייתי מרגיע את אשתי שעוד רגע וגם אנחנו נבשר לכולם, עוד רגע וגם אנחנו נהיה אבא ואמא.
עשינו את כל הסגולות הקיימות כיום. עלינו לבתיהם של גדולי ישראל לשאול את עצתם ולקבל את ברכתם. מה לא עשינו. ניסינו, ושוב ניסינו. ואז שוב אתה נשבר. נסגר. המבטים של המשפחה ספרו יותר מכל על מה שהתחולל בתוך הלב שלי ושל רעייתי. מבטים של רחמים משהו. ואנחנו לא רוצים להיות שם. רוצים להיות במקום אחר. רוצים שיסתכלו עלינו במבטים של אושר, של שמחה. שישאלו גם אותנו האם אבריימי שלנו נגמל ממוצץ...
עד אותו יום שעליתי לביתו של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ“ל. שטחתי בפניו את הצער שמלווה אותי ואת רעייתי. על הבדידות. על ההתמודדות הגדולה שנפלה עליי ועל רעייתי. ”זה גדול עלינו“, אמרתי למרן. ”אנחנו רק רוצים ילדים. ניסינו הכל ואין ישועה בפתח, מה עושים?“, שאלתי את מרן בעיניים דומעות.
מרן עצם את עיניו. לאחר כמה רגעים קטנים הוא פתח אותם שוב, הביט עליי ואמר: ”אולי יש מישהו שנפגע ממנה?“. מיד הרמתי טלפון לרעייתי ושאלתי אותה. היא אמרה שהיא לא זוכרת משהו מיוחד.
ספרתי את זה למרן זצ“ל. הוא שוב הסתכל עליי ושאל בנחת ובאורך רוח: ”אולי יש מישהו שנפגע ממנה בזמן שהיא הייתה בשידוכים. בין אדם לחבירו“?
הבנתי את המסר של מרן וכדי לא לעקב את האנשים שעמדו בתור הארוך יצאתי החוצה. שם פגשתי את רעייתי ואמרתי לה את מה שאמר לי מרן. מיד הבחנתי איך עיניה ברקו. ”אני זוכרת. אני יודעת“, אמרה.
**ומיד היא התחילה לספר לי על כך שהיא הייתה בתקופת השידוכים הציעו לה בחור שמתגורר בנווה יעקב ולמד אז בשעתו בישיבה בבני ברק, היא הייתה עתידה להפגש עימו. הבחור יצא מהישיבה בבני ברק מאורגן היטב והגיע למקום הפגישה שהייתה בדירה בירושלים, והמתין שם במשך דקות ארוכות בזמן שהגברת כלל לא הגיעה.
השדכנית נסתה לצלצל אליה אך היא לא ענתה לטלפונים. אחרי דקות ארוכות של מתח היא חזרה לשדכנית והודיעה לה שהיא החליטה שלא להגיע לפגישה. הבחור עם כל העוגמת נפש, הודה לבורא עולם לאחר שהבין שזה לא שלו, וחזר לישיבה בחזרה.**
מיד ששמעתי את הסיפור בחרתי לחייג לאותו בחור. סיפרתי לו את הדברים, הוא כמובן זכר את הכל. באותה עת היו לו ארבעה ילדים, כיום עשרה בלעה“ר.
בקשתי ממנו את סליחתו, ונפרדנו לשלום תוך כדי שהבטחתי שאעדכן כל מה שיתחדש.
והנה הישועה לא אחרה מלבוא!
**לאחר פחות משנה בן בא לנו ב“ה מעל לדרך הטבע ובאופן ניסי. מאז נולדו לנו עוד ילדים חמודים ומתוקים, והחיים המשיכו להתקדם על מי מנוחות.**
זה הסיפור שלי. וזה המסר שאני רוצה להעביר לאנשים. אל תפגעו - כדי שאתם לא תפגעו בעצמכם. וגם אם טעיתם - לא נורא אנחנו בני אדם - יש אפשרות לבקש סליחה. כמה שיותר מוקדם, ככה תחסכו לעצמכם אתגרים מיותרים בהמשך החיים.
>🔥מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>