ידיד נפש⚡
#סיפור_לשבת
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/ef/78/ef78612711ba78a82fc485f591f093f7225601f42e73db2ab6c68a1c10b1d52b)
**<u>🖋️דניאל א.</u>**
למדתי בישיבה מוכרת בירושלים. כמו כל ישיבע-בוחער צעיר, שמבין מה אני אומר; בכל יום מתווסף חלום חדש-ישן לבית שאתה עתיד להקים בבוא היום. אתה רוצה בית של תורה עם אווירה רוחנית ותורנית בבית, ילדים צדיקים עובדי השם, פרנסה בשפע והכי חשוב שקט ושלווה מתוך שמחה. אלו רק חלק מהחלומות שצפיתי בהם בתחילת החיים.
זה היה בשנות העשרים לחיי. באחד הבקרים התעוררתי עם כאבים עזים ביד. מעולם לא חוויתי כאבי-תופת שכאלה. חשבתי שזה דבר תקין וסביר שיתרחש, והכאבים יחלפו כלא היו. מי לא חווה כאבים מידי פעם בפעם, בכל מיני מקומות בגוף שלו? וככה גם אני חשבתי לעצמי. מחר, מחרתיים מקסימום שלושה ימים זה יהיה מאחוריי.
לא שתפתי אף אדם בכאבים שהיו לי ביד מלבד את הוריי. הרגשתי גם שאין צורך לשתף אף אדם, וכל שכן שלא ללכת לרופא שיבדוק לי את היד.
עבר יום וגם יומיים. והכאבים רק הלכו והתעצמו, הגעתי למצב שכמעט איני יכול להניד את היד ומי מדבר על להרים אותה כלפי מעלה. אמא שלי דחקה בי שאלך לביקור רופא שיבדוק את היד שלי ואולי ימצא מזור לכאבים שאני חש בהם כבר מספר ימים.
הגעתי למרפאה, ובקשתי מעמדת הקבלה בכניסה שיכניסו אותי לעזרה ראשונה - כמה שיותר מהר - אצל הרופא. לאחר מספר דקות יצא רופא מהחדר ממולי, שאל לשמי וביקש שאכנס פנימה.
הנחתי בפניו את היד הכואבת וספרתי לו את הסיפור. הוא הסתכל ונגע בכמה אזורים ביד. לאחר מספר רגעים אמר - שמדובר בשריר שנתפס, ובמקסימום מדובר בדלקת מקומית. ”קח את המשחה הזאת, וזה יעבור לך בעוד כמה ימים“.
התעקשתי עם הרופא שלא יזלזל בכאבים הללו ויפטור אותי אך ורק עם משחה. הסברתי לו שמדובר בכאבים לא שגרתיים, שמתמשכים כבר כמה ימים. בתוך תוכי רציתי להיות רגוע. רציתי לוודאות שלא מדובר בדבר שחששתי ממנו. הבנתי עם עצמי, שכאבים ביד לא מופיעים סתם ככה באמצע החיים, ובוודאי שלא למשך כמה ימים, בו בזמן שהם הולכים ומתעצמים עד כדי כך שהיד בקושי יכולה לזוז.
לאחר שהרופא שמע את דברי, הוא הדפיס לי הפניה לצילום במיון סמוך. הגעתי למיון הכניסו אותי במהירות וביצעו לי צילום. בזמן הזה אני ואמא שלי ממתינים בחוץ, כוססים ציפורניים בציפייה דרוכה - מה יעלה בגורל הצילום. לאחר כשלושים דקות שנדמו כנצח, הרופא יוצא אלינו ומבקש שנטוס כמה שיותר מהר לבית החולים. ”לא ברגל, לא במונית - באמבולנס“, הוסיף את אותם מילים שרק תרמו לאווירת החרדה שלוותה אותנו באותם רגעים.
התפנתי לבית החולים. בדרך לשם כבר התחלתי להאמין שמה שלא יהיה אני בידיים של בורא עולם. האמנתי בלב שלם, שאני צועד במסלול אותו סלל לי בורא עולם בכבודו ובעצמו. לא נתתי לפחד ולחשש להשתלט עליי. החלטתי באותם רגעים - על אף כל הקושי - להאמין במי שאמר והיה עולם, שיסדר שהכל יגמר על הצד הטוב ביותר.
הגעתי לבית החולים שם ערכו לי צילומי סי.טי במשך שעות ארוכות, שלאחריהם גם הגיעה הבשורה הקשה ביותר: גילינו אצלך גידול-גדול ביד. הבשורה הכתה בי כמו פטיש במשקל עשר קילו. מסך שחור, באמצע היום, ירד לי מול העיניים.
אני מתחיל להעביר את כל החיים כמו מצגת לנגד עיניי. מאז שהייתי ילד קטן, ההורים, המשפחה, החיידר, הישיבה הקטנה והגדולה, וכמובן גם המשפחה שאני חולם להקים.
הרופא ביקש שלמרות הקושי - אני ישאר מרוכז בדברים שהוא רוצה לומר לי. והדברים היו קשים. ”אתה תצטרך להתחיל טיפולים קשים וארוכים. מה שכן אני יכול לומר לך - סיכויים גדולים שהיד שלך לא תצא מזה בשלום, ויותר מזה - אם היה לך את הרצון להיות אבא לילדים, צר לי לומר לך שבסבירות גבוהה זה גם לא יקרה“.
בום. היו אלה עד שני פצצות שנפלו על ראשי באותם רגעים. ושוב פעם המצגת של חיי עומדת לי מול העיניים. אני רואה איך החלומות שלי נגנזים אחד אחרי השני.
באותם רגעים, בחרתי שלא לוותר גם על האמונה. השתדלתי לעצור את אותם מחשבות קשות, והתחלתי לקרוא תהילים. הפכתי את קו החשיבה שלי מחלומות שלא יתגשמו, לחלומות שיתגשמו ובגדול. ידעתי שרק בורא עולם יכול להוציא אותי מהמצב הזה. מחיים למוות. מחושך לאור גדול. ובזה גם דבקתי. במקביל, התחלתי לשמוע שיעורי אמונה ובטחון כדי לחזק ולתחזק את התקווה שבערה בי - שבעזרת השם בסוף הכל יסתדר.
לא אאריך בכל הפרטים. רק אספר שהתחלתי את תקופת הטיפולים, שנמשכו כמספר חודשים ארוכים, שלאחריהם ברוך השם הכל עבר.
**תשע שנים מאוחר יותר. אני שמח לבשר לכם, שברוך השם הקמתי בית, והיד עובדת - יותר מאי פעם. כן... וגם יש ילד בבית. והרגע הכי גדול שבחרתי לעצמי שאולי ישקף את כל סיפור חיי - זו התמונה שצולמה בט“ו בשבט האחרון, המצורפת בראש ההודעה, בה אני אוחז גיטרה ביד שלא הייתה צריכה להיות קיימת, מול הילד הקטן שלי, שגם לא היה צריך להיות.**
תודה להשם!❤️🔥
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/ef/78/ef78612711ba78a82fc485f591f093f7225601f42e73db2ab6c68a1c10b1d52b)
**<u>🖋️דניאל א.</u>**
למדתי בישיבה מוכרת בירושלים. כמו כל ישיבע-בוחער צעיר, שמבין מה אני אומר; בכל יום מתווסף חלום חדש-ישן לבית שאתה עתיד להקים בבוא היום. אתה רוצה בית של תורה עם אווירה רוחנית ותורנית בבית, ילדים צדיקים עובדי השם, פרנסה בשפע והכי חשוב שקט ושלווה מתוך שמחה. אלו רק חלק מהחלומות שצפיתי בהם בתחילת החיים.
זה היה בשנות העשרים לחיי. באחד הבקרים התעוררתי עם כאבים עזים ביד. מעולם לא חוויתי כאבי-תופת שכאלה. חשבתי שזה דבר תקין וסביר שיתרחש, והכאבים יחלפו כלא היו. מי לא חווה כאבים מידי פעם בפעם, בכל מיני מקומות בגוף שלו? וככה גם אני חשבתי לעצמי. מחר, מחרתיים מקסימום שלושה ימים זה יהיה מאחוריי.
לא שתפתי אף אדם בכאבים שהיו לי ביד מלבד את הוריי. הרגשתי גם שאין צורך לשתף אף אדם, וכל שכן שלא ללכת לרופא שיבדוק לי את היד.
עבר יום וגם יומיים. והכאבים רק הלכו והתעצמו, הגעתי למצב שכמעט איני יכול להניד את היד ומי מדבר על להרים אותה כלפי מעלה. אמא שלי דחקה בי שאלך לביקור רופא שיבדוק את היד שלי ואולי ימצא מזור לכאבים שאני חש בהם כבר מספר ימים.
הגעתי למרפאה, ובקשתי מעמדת הקבלה בכניסה שיכניסו אותי לעזרה ראשונה - כמה שיותר מהר - אצל הרופא. לאחר מספר דקות יצא רופא מהחדר ממולי, שאל לשמי וביקש שאכנס פנימה.
הנחתי בפניו את היד הכואבת וספרתי לו את הסיפור. הוא הסתכל ונגע בכמה אזורים ביד. לאחר מספר רגעים אמר - שמדובר בשריר שנתפס, ובמקסימום מדובר בדלקת מקומית. ”קח את המשחה הזאת, וזה יעבור לך בעוד כמה ימים“.
התעקשתי עם הרופא שלא יזלזל בכאבים הללו ויפטור אותי אך ורק עם משחה. הסברתי לו שמדובר בכאבים לא שגרתיים, שמתמשכים כבר כמה ימים. בתוך תוכי רציתי להיות רגוע. רציתי לוודאות שלא מדובר בדבר שחששתי ממנו. הבנתי עם עצמי, שכאבים ביד לא מופיעים סתם ככה באמצע החיים, ובוודאי שלא למשך כמה ימים, בו בזמן שהם הולכים ומתעצמים עד כדי כך שהיד בקושי יכולה לזוז.
לאחר שהרופא שמע את דברי, הוא הדפיס לי הפניה לצילום במיון סמוך. הגעתי למיון הכניסו אותי במהירות וביצעו לי צילום. בזמן הזה אני ואמא שלי ממתינים בחוץ, כוססים ציפורניים בציפייה דרוכה - מה יעלה בגורל הצילום. לאחר כשלושים דקות שנדמו כנצח, הרופא יוצא אלינו ומבקש שנטוס כמה שיותר מהר לבית החולים. ”לא ברגל, לא במונית - באמבולנס“, הוסיף את אותם מילים שרק תרמו לאווירת החרדה שלוותה אותנו באותם רגעים.
התפנתי לבית החולים. בדרך לשם כבר התחלתי להאמין שמה שלא יהיה אני בידיים של בורא עולם. האמנתי בלב שלם, שאני צועד במסלול אותו סלל לי בורא עולם בכבודו ובעצמו. לא נתתי לפחד ולחשש להשתלט עליי. החלטתי באותם רגעים - על אף כל הקושי - להאמין במי שאמר והיה עולם, שיסדר שהכל יגמר על הצד הטוב ביותר.
הגעתי לבית החולים שם ערכו לי צילומי סי.טי במשך שעות ארוכות, שלאחריהם גם הגיעה הבשורה הקשה ביותר: גילינו אצלך גידול-גדול ביד. הבשורה הכתה בי כמו פטיש במשקל עשר קילו. מסך שחור, באמצע היום, ירד לי מול העיניים.
אני מתחיל להעביר את כל החיים כמו מצגת לנגד עיניי. מאז שהייתי ילד קטן, ההורים, המשפחה, החיידר, הישיבה הקטנה והגדולה, וכמובן גם המשפחה שאני חולם להקים.
הרופא ביקש שלמרות הקושי - אני ישאר מרוכז בדברים שהוא רוצה לומר לי. והדברים היו קשים. ”אתה תצטרך להתחיל טיפולים קשים וארוכים. מה שכן אני יכול לומר לך - סיכויים גדולים שהיד שלך לא תצא מזה בשלום, ויותר מזה - אם היה לך את הרצון להיות אבא לילדים, צר לי לומר לך שבסבירות גבוהה זה גם לא יקרה“.
בום. היו אלה עד שני פצצות שנפלו על ראשי באותם רגעים. ושוב פעם המצגת של חיי עומדת לי מול העיניים. אני רואה איך החלומות שלי נגנזים אחד אחרי השני.
באותם רגעים, בחרתי שלא לוותר גם על האמונה. השתדלתי לעצור את אותם מחשבות קשות, והתחלתי לקרוא תהילים. הפכתי את קו החשיבה שלי מחלומות שלא יתגשמו, לחלומות שיתגשמו ובגדול. ידעתי שרק בורא עולם יכול להוציא אותי מהמצב הזה. מחיים למוות. מחושך לאור גדול. ובזה גם דבקתי. במקביל, התחלתי לשמוע שיעורי אמונה ובטחון כדי לחזק ולתחזק את התקווה שבערה בי - שבעזרת השם בסוף הכל יסתדר.
לא אאריך בכל הפרטים. רק אספר שהתחלתי את תקופת הטיפולים, שנמשכו כמספר חודשים ארוכים, שלאחריהם ברוך השם הכל עבר.
**תשע שנים מאוחר יותר. אני שמח לבשר לכם, שברוך השם הקמתי בית, והיד עובדת - יותר מאי פעם. כן... וגם יש ילד בבית. והרגע הכי גדול שבחרתי לעצמי שאולי ישקף את כל סיפור חיי - זו התמונה שצולמה בט“ו בשבט האחרון, המצורפת בראש ההודעה, בה אני אוחז גיטרה ביד שלא הייתה צריכה להיות קיימת, מול הילד הקטן שלי, שגם לא היה צריך להיות.**
תודה להשם!❤️🔥
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.chatfree.app" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.chatfree.app</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>