ידיד נפש⚡
[image-embedded#l](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/f4/a4/f4a4e61bb9b0d19779f3ed7e5e4bac01601981556cb4fa3f5e304fa7f577c6a1)
#### **הגילוי המרגש בחדר של אריאל🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
הסיפור שלי לא דומה לכל הסיפורים שהכרתם עד היום... כדי שתבינו למה כוונתי אציין, שאנחנו רגילים שבדרך כלל קשר בין חברים זה משהו שנרקם בצורה של דיבור, של יציאות ובעיקר של שיחות אחד עם השני. אבל יש גם קשרים מרגשים שמלבד בורא עולם אף אחד לא יודע עליהם.
לא אמתח יותר מידי וככה מתחיל הסיפור שלי.
היה לי מקום קבוע בבית מדרש בישיבה שלי. הייתי יושב בדרך כלל ליד חבר שלי אריאל (שם בדוי). את אריאל הכירו בישיבה כבחור עילוי של ממש. הוא היה מוכשר, מתמיד והכי חשוב לב זהב.
אבל מאחורי הדברים המרשימים והגדולים שהיו לו הסתתרה מציאות אחרת. המשפחה שלהם עברה תקופה מאתגרת במיוחד של קושי כלכלי חמור ביותר. אבא שלו עבר תקופה מאוד קשה עם טיפולים שהוא היה צריך לממן עבור אחד מהילדים, סכומים של מאות אלפים שלא היו ממומנים על ידי אף קופה כזאת או אחרת.
אריאל עבר תקופה מטלטלת ואני כמעט היחיד ששמתי לב לזה.
הנעליים הקרועות, החולצות שכבר סיימו את תפקידם, השיער שלא ראה ספר כבר שבועות ארוכים. והרשימה עוד ארוכה. אריאל היה בשקט. לא אמר כלום, לא שיתף כלום. הוא המשיך לשבת במקום שלו, לשבת וללמוד, לשבת ולדאוג לאחרים. כאילו החיים הם באמת טובים כל כך אצלו.
אני אישית גם עברתי תקופה אחת הקשות. בקצרה: אמא שלי נפטרה לי בבית מול העיניים. זאת הייתה תקופה אחת הקשות שעברתי בחיים, תקופה שהייתה מלווה במשברים נפשיים יום יומיים. אנשים לא ידעו כל כך מה עובר עליי, אבל בפנים הרגשתי מנותק מהעולם.
חוץ מאחד. שלא ידעתי מי הוא, ורק בהמשך התוודעתי אליו. אבל על כך אספר בהמשך.
אני יחזור רגע לאריאל. באחד הימים שמתי לב שהוא מגיע לארוחת צהרים בחדר אוכל שהנעליים שלו קרועות כמעט לגמרי. הבנתי שאני חייב לעשות משהו, אבל גם הבנתי שאם הוא לא מדבר על זה סימן שיש סיבה לכך. אז החלטתי לעשות מעשה אמיץ, יש שיאמרו.
באותו יום באמצע הלילה נכנסתי לחדר שלו בשקט. פתחתי את הארון שלו והנחתי לו 250 שקל, ציפיתי שכבר בימים הבאים הוא יקנה את הנעליים החדשות. ובאמת זה קרה. פחות משבוע עבר וכבר ראיתי נעליים חדשות.
הרגע הזה ריגש אותי במיוחד והחלטתי להמשיך כמה שאני אוכל. ואכן, מידי פעם בלילות הייתי מתגנב ומניח לו כסף כדי שיקנה את מה שהוא צריך. הפחד שלי תמיד היה שאם הוא מתעורר אז פשוט הפכתי מעוזר למי שפגע במישהו. אז פשוט הייתי מתפלל מעומק הלב שרק זה לא יקרה לי.
אבל הדבר המדהים יותר זה שגם אצלי בארון התחילו להופיע כל מיני הפתעות למיניהם בדמות מכתבים מחזקים ומרגשים. מידי כמה ימים הייתי נכנס לארון ורואה פתק קטן מקופל עם מילים מרגשות ומחזקות כאילו מישהו יודע מה עובר עליי ונותן לי תחושה שהוא איתי. אחד המכתבים שאני הכי זוכר היה קצר וקולע ובעיקר מרגש: "אח שלי היקר בורא עולם איתך. אל תשבר!".
המכתבים האלה היו בשבילי כמו עוגן בלב הסערה. הייתי סקרן מאוד לדעת מי כותב לי אותם. ניסיתי כמה פעמים אבל אף פעם לא הצלחתי. ככה במשך כמה שבועות וכמה מכתבים שהיו מוצאים את עצמם בארון שלי.
עד אותו לילה שאני לא ישכח זה היה בראש חודש טבת. באותו ערב גם ירד שלג בירושלים, העיר של הישיבה שלי.
זה היה בשעה ממש מאוחרת. הבית מדרש כבר התרוקן וירדתי לכיוון החדר של אריאל איך שאני מניח את הכסף אני שומע את הדלת נפתחת אריאל עמד שם. שנינו קפאנו על המקום שלנו. הסתכלתי על אריאל ומיד הבנתי את הכל הוא פתאום מתחיל לקלוט מי זה שדאג לו בתקופה האחרונה לכסף בארון זה הלם. אין מילים אחרות לתאר את זה.
אבל לפני שבכלל הספקתי להגיד לו משהו הסתכלתי על המיטה שלו ולא תאמינו מה ראיתי שם. ראיתי את החוברת של הסוג של המכתבים שהיו מונחים אצלי בארון כל פעם מחדש. אותם מכתבים אנונימיים שהייתי מקבל והייתי מתוסכל מרוב סקרנות מי מניח לי את זה שם.
הוא קלט את האירוע. הוא הבין שעלינו אחד על השני. למרות שמעולם לא חלמנו שמי שעומד מאחורי התמיכות האלה זה דווקא אנחנו.
מצאתי את עצמי מנגב דמעה שכבר החלה להתגנב לי מהעיניים. היה מספיק חיבוק אחד כדי להבין מה שהתרחש שם. לא היה צריך לומר. הבנו גם בלי מילים.
אריאל החבר שלי, שאגב הסכים לי לפרסם את הסיפור הזה, בטוח יקרא את הסיפור הזה. אז אני רוצה מפה כבר לאחל לו שימצא את האישה שלו כמה שיותר מהר (וגם אני...), כי באמת מגיעה לו בחורה טובה ואיכותית. אריאל חייב את זה.
ולמי שעדיין דואג. המצב הכלכלי שלהם התייצב מאוד, אחותו הבריאה והם נמצאים בתקופה די יותר טובה. וגם אני. חייב לומר שאני במקום אחר לגמרי. יותר שמח. יותר מאושר. תקופה שהייתה תקופה וחלפה מן העולם...
>🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; font-size: 0.85em; color: #334155; line-height: 1.25; display: inline-block; max-width: 100%; margin-top: 16px;">
<div style="border-top: 1px solid #1e293b; box-shadow: 0 -1px 3px rgba(0, 0, 0, 0.08); padding-top: 6px; margin-bottom: 3px;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> | <a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: 500;">yedid-nefesh.com</a> | שתפו אותנו 🫶
</div>
<div>
<a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן ↗️</a>
</div>
<div style="font-size: 0.78em; color: #64748b; margin-top: 2px;">
✉️ לתגובות במייל: [email protected]
</div>
</div>
#### **הגילוי המרגש בחדר של אריאל🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
הסיפור שלי לא דומה לכל הסיפורים שהכרתם עד היום... כדי שתבינו למה כוונתי אציין, שאנחנו רגילים שבדרך כלל קשר בין חברים זה משהו שנרקם בצורה של דיבור, של יציאות ובעיקר של שיחות אחד עם השני. אבל יש גם קשרים מרגשים שמלבד בורא עולם אף אחד לא יודע עליהם.
לא אמתח יותר מידי וככה מתחיל הסיפור שלי.
היה לי מקום קבוע בבית מדרש בישיבה שלי. הייתי יושב בדרך כלל ליד חבר שלי אריאל (שם בדוי). את אריאל הכירו בישיבה כבחור עילוי של ממש. הוא היה מוכשר, מתמיד והכי חשוב לב זהב.
אבל מאחורי הדברים המרשימים והגדולים שהיו לו הסתתרה מציאות אחרת. המשפחה שלהם עברה תקופה מאתגרת במיוחד של קושי כלכלי חמור ביותר. אבא שלו עבר תקופה מאוד קשה עם טיפולים שהוא היה צריך לממן עבור אחד מהילדים, סכומים של מאות אלפים שלא היו ממומנים על ידי אף קופה כזאת או אחרת.
אריאל עבר תקופה מטלטלת ואני כמעט היחיד ששמתי לב לזה.
הנעליים הקרועות, החולצות שכבר סיימו את תפקידם, השיער שלא ראה ספר כבר שבועות ארוכים. והרשימה עוד ארוכה. אריאל היה בשקט. לא אמר כלום, לא שיתף כלום. הוא המשיך לשבת במקום שלו, לשבת וללמוד, לשבת ולדאוג לאחרים. כאילו החיים הם באמת טובים כל כך אצלו.
אני אישית גם עברתי תקופה אחת הקשות. בקצרה: אמא שלי נפטרה לי בבית מול העיניים. זאת הייתה תקופה אחת הקשות שעברתי בחיים, תקופה שהייתה מלווה במשברים נפשיים יום יומיים. אנשים לא ידעו כל כך מה עובר עליי, אבל בפנים הרגשתי מנותק מהעולם.
חוץ מאחד. שלא ידעתי מי הוא, ורק בהמשך התוודעתי אליו. אבל על כך אספר בהמשך.
אני יחזור רגע לאריאל. באחד הימים שמתי לב שהוא מגיע לארוחת צהרים בחדר אוכל שהנעליים שלו קרועות כמעט לגמרי. הבנתי שאני חייב לעשות משהו, אבל גם הבנתי שאם הוא לא מדבר על זה סימן שיש סיבה לכך. אז החלטתי לעשות מעשה אמיץ, יש שיאמרו.
באותו יום באמצע הלילה נכנסתי לחדר שלו בשקט. פתחתי את הארון שלו והנחתי לו 250 שקל, ציפיתי שכבר בימים הבאים הוא יקנה את הנעליים החדשות. ובאמת זה קרה. פחות משבוע עבר וכבר ראיתי נעליים חדשות.
הרגע הזה ריגש אותי במיוחד והחלטתי להמשיך כמה שאני אוכל. ואכן, מידי פעם בלילות הייתי מתגנב ומניח לו כסף כדי שיקנה את מה שהוא צריך. הפחד שלי תמיד היה שאם הוא מתעורר אז פשוט הפכתי מעוזר למי שפגע במישהו. אז פשוט הייתי מתפלל מעומק הלב שרק זה לא יקרה לי.
אבל הדבר המדהים יותר זה שגם אצלי בארון התחילו להופיע כל מיני הפתעות למיניהם בדמות מכתבים מחזקים ומרגשים. מידי כמה ימים הייתי נכנס לארון ורואה פתק קטן מקופל עם מילים מרגשות ומחזקות כאילו מישהו יודע מה עובר עליי ונותן לי תחושה שהוא איתי. אחד המכתבים שאני הכי זוכר היה קצר וקולע ובעיקר מרגש: "אח שלי היקר בורא עולם איתך. אל תשבר!".
המכתבים האלה היו בשבילי כמו עוגן בלב הסערה. הייתי סקרן מאוד לדעת מי כותב לי אותם. ניסיתי כמה פעמים אבל אף פעם לא הצלחתי. ככה במשך כמה שבועות וכמה מכתבים שהיו מוצאים את עצמם בארון שלי.
עד אותו לילה שאני לא ישכח זה היה בראש חודש טבת. באותו ערב גם ירד שלג בירושלים, העיר של הישיבה שלי.
זה היה בשעה ממש מאוחרת. הבית מדרש כבר התרוקן וירדתי לכיוון החדר של אריאל איך שאני מניח את הכסף אני שומע את הדלת נפתחת אריאל עמד שם. שנינו קפאנו על המקום שלנו. הסתכלתי על אריאל ומיד הבנתי את הכל הוא פתאום מתחיל לקלוט מי זה שדאג לו בתקופה האחרונה לכסף בארון זה הלם. אין מילים אחרות לתאר את זה.
אבל לפני שבכלל הספקתי להגיד לו משהו הסתכלתי על המיטה שלו ולא תאמינו מה ראיתי שם. ראיתי את החוברת של הסוג של המכתבים שהיו מונחים אצלי בארון כל פעם מחדש. אותם מכתבים אנונימיים שהייתי מקבל והייתי מתוסכל מרוב סקרנות מי מניח לי את זה שם.
הוא קלט את האירוע. הוא הבין שעלינו אחד על השני. למרות שמעולם לא חלמנו שמי שעומד מאחורי התמיכות האלה זה דווקא אנחנו.
מצאתי את עצמי מנגב דמעה שכבר החלה להתגנב לי מהעיניים. היה מספיק חיבוק אחד כדי להבין מה שהתרחש שם. לא היה צריך לומר. הבנו גם בלי מילים.
אריאל החבר שלי, שאגב הסכים לי לפרסם את הסיפור הזה, בטוח יקרא את הסיפור הזה. אז אני רוצה מפה כבר לאחל לו שימצא את האישה שלו כמה שיותר מהר (וגם אני...), כי באמת מגיעה לו בחורה טובה ואיכותית. אריאל חייב את זה.
ולמי שעדיין דואג. המצב הכלכלי שלהם התייצב מאוד, אחותו הבריאה והם נמצאים בתקופה די יותר טובה. וגם אני. חייב לומר שאני במקום אחר לגמרי. יותר שמח. יותר מאושר. תקופה שהייתה תקופה וחלפה מן העולם...
>🔥הסיפור נשלח על ידי אחד הגולשים. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; font-size: 0.85em; color: #334155; line-height: 1.25; display: inline-block; max-width: 100%; margin-top: 16px;">
<div style="border-top: 1px solid #1e293b; box-shadow: 0 -1px 3px rgba(0, 0, 0, 0.08); padding-top: 6px; margin-bottom: 3px;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> | <a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: 500;">yedid-nefesh.com</a> | שתפו אותנו 🫶
</div>
<div>
<a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן ↗️</a>
</div>
<div style="font-size: 0.78em; color: #64748b; margin-top: 2px;">
✉️ לתגובות במייל: [email protected]
</div>
</div>