ידיד נפש⚡
[image-embedded#l](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/e3/93/e393b1f89bb42a57563370927afba1d01b3f83cc201f7ea0f297cfb740e6708e)
#### **המפגש המרגש בחדר יולדות🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים. הייתי אז בחורה שהמתינה לזיווג שלה לא מעט שנים. אחרי שנים ארוכות של ציפיה, לילות עם לב שבור, תפילות ודמעות הרגשתי שהנה, הישועה שלי הגיעה.
נפגשתי עם בחור טוב ובעל מידות טובות במיוחד. האישיות שלו בעיקר נתנה לי את ההרגשה שהנה הפעם זה זה. באופן מהיר הגענו לשלב המרגש, שבדרך כלל אין דרך חזרה ממנו והוא ערב הווארט.
זה היה ערב מרגש במיוחד. החברים שלו והחברות שלי מילאו את הבית עד אפס מקום. בכל אופן לא בכל יום הבית מלא מפה לפה סביב שולחנות ערוכים לכבוד הערב שכל כך חיכינו לו. במהלך כל הערב עברה בי התחושה שהנה, המסע המפרך, הקשה והמטלטל הגיעו לסיומו. התחלתי לחלום על החופה, על "אם אשכח ירושלים"... על השמלה ועל החיים החדשים שמצפים לי.
עד שהכל התנפץ כאחת. התכנונים והציפיות נקטעו ברגע אחד.
כמה ימים בודדים אחרי הווארט, ואני מדברת על זה שאפילו המתנות עמדו עדיין עטופות בסלון, אני מקבלת טלפון מהשדכנית. בלי הודעה מוקדמת ובלי הכנה, הוא מודיע לי שהבחור החליט לבטל את השידוך.
הוא רוצה לבטל את השידוך? מי? מה? למה? הדמעות פשוט נעצרו לי ולא בגלל שלא רציתי לבכות אלא בגלל הקפאון שהייתי נמצאת בו. לא ידעתי איך להגיב לסיטואציה. לא ידעתי איך מכילים דבר שכזה. וגם לא הייתה התראה מוקדמת לכל זה, שתבינו שיומיים לפני כן עשינו שיחת טלפון של כמה שעות טובות ודברנו על הווארט ועוד כמה תכנונים לקראת החתונה.
העולם שלי התרסק. הכאב, העלבון והבושה היו נראים לי מאיימים במיוחד. איך אפשר לצאת לרחוב? מה אומרים לחברות? איך מסתכלים בעיניים של אמא שבוכה? הרגשתי מותשת נפשית, נכנסתי לחדר סגרתי אותו עלי ורק בכיתי. בכיתי, בכיתי ושוב בכיתי. כיביתי את הטלפון ולא הייתי מעוניינת לדבר עם אף אחד. גם לא עם המשפחה שלי. כלום. רק שקט, זה מה שרציתי וזה מה שבקשתי.
לאט לאט עברו הימים והשדכנית חזרה וספרה שהוא התייעץ עם הרב שלו והוא הורה לו להוריד בגלל סיבות מסוימות שקשורות אליו. הבחור מסר שהוא מבקש סליחה ואף מוכן – אם זה יעזור – לפצות במשהו. אבל שום דבר לא יכול היה לפצות אותי. זה היה קשה וקשוח.
הבנתי שאני נמצאת כרגע במלחמה עם עצמי ואני חייבת למחול ולסלוח מכל הלב. למרות הקושי, אני מבינה שהכל משמים ואם בורא עולם ביטל את החתונה כנראה שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה. סמכתי עליו. ובאמת התחלתי לשחרר.
פחות מחודש אחר כך אני מקבלת טלפון. על הקו חברה טובה שלי מהסמינר. אם תרצו אפשר לומר בין החברות הטובות שלי. בתמימות שאין לי הסבר, וכנראה שהיא לא ידעה את גודל הקושי והכאב שעברתי, היא התקשרה כדי לברר על הבחור שהציעו לה. כלומר, ההוא שביטל איתי שידוך.
כמעט התעלפתי. מה אני אומרת לה? איך אני מגיבה לסיטואציה?
באותה שניה קשה עמדו לפני שני אופציות: לנתק את השיחה בלי לומר מילה, או פשוט להלחם ביצר ולהגיד את כל הדברים הטובים שהיו בו ושאני מכירה.
המלחמה הייתה קשה בפנים. אבל החלטתי לעצור לעצום את העיניים חזק ואמרתי בלב שלי: בורא עולם, רק אתה יודע כמה זה כואב לי, כמה זה קשה לי. ואני יודעת שהבחור הוא בחור מצוין ועובדה שרציתי להקים איתו את ביתי, אני מקבלת על עצמי לא להרוס לשניהם אבל בתנאי אחד – אני רוצה שתמצא לי את הזיווג שלי בקרוב ובקלות.
תפסתי אומץ והתחלתי לדבר. לא לפני שהחברה שואלת בפעם המאה אם זה בסדר לי או שקשה לי לדבר על זה. אמרתי לה שבסדר ונעשה את זה לאט לאט. התיישבתי על המיטה והתחלתי לספר לה את כל המידות הטובות שראיתי בו במהלך הפגישות. זה היה נראה שחברה שלי התלהבה מהפרגונים ובסוף השיחה הודתה לי.
אחרי פחות משבועיים היא מתקשרת אליי ומספרת לי שהיא עומדת לסגור ווארט עם הבחור. בום. שוב פעם הרגשתי את הצביטה בלב. הזכרונות הכואבים שבו לראש. אבל החלטתי לשמוח בשמחתה וצעקתי לה מזל טוב לתוך הטלפון. ושלא תחשבו, שמחתי באמת. שמחתי בזה שאני עוברת כרגע ניסיון בין הקשים שיכולתי לדמיין. אבל הזכרתי לעצמי שיש לי שיח על זה עם בורא עולם ואני חייבת לעמוד בו למרות הכל.
בווארט היה קשה לי להיות, אבל באירוסין ובחתונה הייתי שם ושמחתי בשבילה. קפצתי לשבת חתן שהתקיימה בסמיכות לבית שלי – לומר מזל טוב. שהגעתי אליה חברה שלי קראה לאמא שלה וספרה לה את כל הסיפור שלי.
ליד האמא עמדה חברה של אמא שלה שביררה איתה פרטים עלי מאחורי הגב שלי... אחרי כמה דקות אמא שלה חזרה אליי ואמרה לי שיש לחברה שלה בן להציע לי ויכול להיות שהשידוך יתאים. אני שמחתי לשמוע על ההצעה והשבתי שנדבר על כך אחרי השבת חתן.
אקצר בפרטים... אבל באמת ההצעה התקדמה ולאחר קצת יותר משלושה שבועות סגרתי ווארט עם הבן של אותה חברה וסגירת המעגל הייתה די מהירה וגם הייתה עם שידוך טוב שעד היום אני מודה לבורא עולם עליו יום יום. ללא ספק הוא היה מתאים לי יותר מכל מה שיכלתי לצפות.
ההמשך של הסיפור המטלטל שלי לא עוצר שם.
אחרי שהתחתנתי המשכתי להית בקשר עם החברה שלי. לא החברות הכי טובות אבל קשר אוהב ומכבד.
לפני שבוע בדיוק... קרה הדבר הבלתי יאומן, שגרם לכל מי ששמע על כך לפרוץ בבכי של התרגשות. שתינו זכינו להגיע לחדר הלידה בדיוק באותו היום, באותו בית חולים, בהפרש של שעות ספורות בלבד! ולא סתם...
שתינו ילדנו באותו יום ממש תאומות בנות מתוקות.
הבטתי לשמיים והבנתי: שאדם מוותר, שהוא עוצם עיניים תרתי משמע, שותק ורואה את טובת האחר גם ברגעים הכי קשים בורא עולם לעולם לא נשאר חייב. הוא משלם בכפל כפליים, בדרכים נפלאות, ומראה לו שכל עיכוב וכל צער היו רק חלק מהדרך אל הישועה השלמה.
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחת הגולשות. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; font-size: 0.85em; color: #334155; line-height: 1.25; display: inline-block; max-width: 100%; margin-top: 16px;">
<div style="border-top: 1px solid #1e293b; box-shadow: 0 -1px 3px rgba(0, 0, 0, 0.08); padding-top: 6px; margin-bottom: 3px;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> | <a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: 500;">yedid-nefesh.com</a> | שתפו אותנו 🫶
</div>
<div>
<a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן ↗️</a>
</div>
<div style="font-size: 0.78em; color: #64748b; margin-top: 2px;">
✉️ לתגובות במייל: [email protected]
</div>
</div>
#### **המפגש המרגש בחדר יולדות🥲**
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים. הייתי אז בחורה שהמתינה לזיווג שלה לא מעט שנים. אחרי שנים ארוכות של ציפיה, לילות עם לב שבור, תפילות ודמעות הרגשתי שהנה, הישועה שלי הגיעה.
נפגשתי עם בחור טוב ובעל מידות טובות במיוחד. האישיות שלו בעיקר נתנה לי את ההרגשה שהנה הפעם זה זה. באופן מהיר הגענו לשלב המרגש, שבדרך כלל אין דרך חזרה ממנו והוא ערב הווארט.
זה היה ערב מרגש במיוחד. החברים שלו והחברות שלי מילאו את הבית עד אפס מקום. בכל אופן לא בכל יום הבית מלא מפה לפה סביב שולחנות ערוכים לכבוד הערב שכל כך חיכינו לו. במהלך כל הערב עברה בי התחושה שהנה, המסע המפרך, הקשה והמטלטל הגיעו לסיומו. התחלתי לחלום על החופה, על "אם אשכח ירושלים"... על השמלה ועל החיים החדשים שמצפים לי.
עד שהכל התנפץ כאחת. התכנונים והציפיות נקטעו ברגע אחד.
כמה ימים בודדים אחרי הווארט, ואני מדברת על זה שאפילו המתנות עמדו עדיין עטופות בסלון, אני מקבלת טלפון מהשדכנית. בלי הודעה מוקדמת ובלי הכנה, הוא מודיע לי שהבחור החליט לבטל את השידוך.
הוא רוצה לבטל את השידוך? מי? מה? למה? הדמעות פשוט נעצרו לי ולא בגלל שלא רציתי לבכות אלא בגלל הקפאון שהייתי נמצאת בו. לא ידעתי איך להגיב לסיטואציה. לא ידעתי איך מכילים דבר שכזה. וגם לא הייתה התראה מוקדמת לכל זה, שתבינו שיומיים לפני כן עשינו שיחת טלפון של כמה שעות טובות ודברנו על הווארט ועוד כמה תכנונים לקראת החתונה.
העולם שלי התרסק. הכאב, העלבון והבושה היו נראים לי מאיימים במיוחד. איך אפשר לצאת לרחוב? מה אומרים לחברות? איך מסתכלים בעיניים של אמא שבוכה? הרגשתי מותשת נפשית, נכנסתי לחדר סגרתי אותו עלי ורק בכיתי. בכיתי, בכיתי ושוב בכיתי. כיביתי את הטלפון ולא הייתי מעוניינת לדבר עם אף אחד. גם לא עם המשפחה שלי. כלום. רק שקט, זה מה שרציתי וזה מה שבקשתי.
לאט לאט עברו הימים והשדכנית חזרה וספרה שהוא התייעץ עם הרב שלו והוא הורה לו להוריד בגלל סיבות מסוימות שקשורות אליו. הבחור מסר שהוא מבקש סליחה ואף מוכן – אם זה יעזור – לפצות במשהו. אבל שום דבר לא יכול היה לפצות אותי. זה היה קשה וקשוח.
הבנתי שאני נמצאת כרגע במלחמה עם עצמי ואני חייבת למחול ולסלוח מכל הלב. למרות הקושי, אני מבינה שהכל משמים ואם בורא עולם ביטל את החתונה כנראה שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה. סמכתי עליו. ובאמת התחלתי לשחרר.
פחות מחודש אחר כך אני מקבלת טלפון. על הקו חברה טובה שלי מהסמינר. אם תרצו אפשר לומר בין החברות הטובות שלי. בתמימות שאין לי הסבר, וכנראה שהיא לא ידעה את גודל הקושי והכאב שעברתי, היא התקשרה כדי לברר על הבחור שהציעו לה. כלומר, ההוא שביטל איתי שידוך.
כמעט התעלפתי. מה אני אומרת לה? איך אני מגיבה לסיטואציה?
באותה שניה קשה עמדו לפני שני אופציות: לנתק את השיחה בלי לומר מילה, או פשוט להלחם ביצר ולהגיד את כל הדברים הטובים שהיו בו ושאני מכירה.
המלחמה הייתה קשה בפנים. אבל החלטתי לעצור לעצום את העיניים חזק ואמרתי בלב שלי: בורא עולם, רק אתה יודע כמה זה כואב לי, כמה זה קשה לי. ואני יודעת שהבחור הוא בחור מצוין ועובדה שרציתי להקים איתו את ביתי, אני מקבלת על עצמי לא להרוס לשניהם אבל בתנאי אחד – אני רוצה שתמצא לי את הזיווג שלי בקרוב ובקלות.
תפסתי אומץ והתחלתי לדבר. לא לפני שהחברה שואלת בפעם המאה אם זה בסדר לי או שקשה לי לדבר על זה. אמרתי לה שבסדר ונעשה את זה לאט לאט. התיישבתי על המיטה והתחלתי לספר לה את כל המידות הטובות שראיתי בו במהלך הפגישות. זה היה נראה שחברה שלי התלהבה מהפרגונים ובסוף השיחה הודתה לי.
אחרי פחות משבועיים היא מתקשרת אליי ומספרת לי שהיא עומדת לסגור ווארט עם הבחור. בום. שוב פעם הרגשתי את הצביטה בלב. הזכרונות הכואבים שבו לראש. אבל החלטתי לשמוח בשמחתה וצעקתי לה מזל טוב לתוך הטלפון. ושלא תחשבו, שמחתי באמת. שמחתי בזה שאני עוברת כרגע ניסיון בין הקשים שיכולתי לדמיין. אבל הזכרתי לעצמי שיש לי שיח על זה עם בורא עולם ואני חייבת לעמוד בו למרות הכל.
בווארט היה קשה לי להיות, אבל באירוסין ובחתונה הייתי שם ושמחתי בשבילה. קפצתי לשבת חתן שהתקיימה בסמיכות לבית שלי – לומר מזל טוב. שהגעתי אליה חברה שלי קראה לאמא שלה וספרה לה את כל הסיפור שלי.
ליד האמא עמדה חברה של אמא שלה שביררה איתה פרטים עלי מאחורי הגב שלי... אחרי כמה דקות אמא שלה חזרה אליי ואמרה לי שיש לחברה שלה בן להציע לי ויכול להיות שהשידוך יתאים. אני שמחתי לשמוע על ההצעה והשבתי שנדבר על כך אחרי השבת חתן.
אקצר בפרטים... אבל באמת ההצעה התקדמה ולאחר קצת יותר משלושה שבועות סגרתי ווארט עם הבן של אותה חברה וסגירת המעגל הייתה די מהירה וגם הייתה עם שידוך טוב שעד היום אני מודה לבורא עולם עליו יום יום. ללא ספק הוא היה מתאים לי יותר מכל מה שיכלתי לצפות.
ההמשך של הסיפור המטלטל שלי לא עוצר שם.
אחרי שהתחתנתי המשכתי להית בקשר עם החברה שלי. לא החברות הכי טובות אבל קשר אוהב ומכבד.
לפני שבוע בדיוק... קרה הדבר הבלתי יאומן, שגרם לכל מי ששמע על כך לפרוץ בבכי של התרגשות. שתינו זכינו להגיע לחדר הלידה בדיוק באותו היום, באותו בית חולים, בהפרש של שעות ספורות בלבד! ולא סתם...
שתינו ילדנו באותו יום ממש תאומות בנות מתוקות.
הבטתי לשמיים והבנתי: שאדם מוותר, שהוא עוצם עיניים תרתי משמע, שותק ורואה את טובת האחר גם ברגעים הכי קשים בורא עולם לעולם לא נשאר חייב. הוא משלם בכפל כפליים, בדרכים נפלאות, ומראה לו שכל עיכוב וכל צער היו רק חלק מהדרך אל הישועה השלמה.
>**🔥הסיפור נשלח על ידי אחת הגולשות. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; font-size: 0.85em; color: #334155; line-height: 1.25; display: inline-block; max-width: 100%; margin-top: 16px;">
<div style="border-top: 1px solid #1e293b; box-shadow: 0 -1px 3px rgba(0, 0, 0, 0.08); padding-top: 6px; margin-bottom: 3px;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> | <a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: 500;">yedid-nefesh.com</a> | שתפו אותנו 🫶
</div>
<div>
<a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן ↗️</a>
</div>
<div style="font-size: 0.78em; color: #64748b; margin-top: 2px;">
✉️ לתגובות במייל: [email protected]
</div>
</div>