ידיד נפש⚡
[image-embedded#](https://hel1.your-objectstorage.com/chatfree-yedid-nefsh/5e/6b/5e6b7573aabb53dd0a8dc27f37077ab9eaf51f4fa57d6aecd101ca22e7904e58)
#### **השידוך שנסגר בבית החולים😱**
/ סיפור מרגש ומצמרר לחג
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
אסתר, בחורה מוכשרת, כבר לא ילדה צעירה שמתחילה את דרכה בעולם השידוכים, היא כבר מתחילה את התקופה של הקושי המוכר לכל מעוכבי הזיווג ל"ע, מצפה שהתהליך הנורא הזה כבר יגיע לקיצו והיא תמצא את זיווגה בזמן המוקדם ביותר וחייה יבואו על מקומם בשלום.
כל חברותיה לסמינר כבר נישאו ובנו את בתיהם נאמנה. חלק מחברותיה כבר חוגגות חלאקה לילדים שלהם. אבל אסתר נותרה מאחור, עדיין מקיימת את סדר יומה מזה שנים. היא עובדת לפרנסתה כמורה למתמטיקה בבית הספר הסמוך לביתה. מידי פעם בערבים, היא נוהגת לצאת לפגישות שמכולן היא חזרה מאוכזבת ומיואשת. בכל פעם שנפגשה מחדש, היא השתדלה להגיע עם תקוות שאולי יצא מזה משהו, אבל בכל פעם מחדש התקוות הללו נגוזו. גם מתי שנראה שזה זה, היא קבלה את הלא מהצד השני.
ההורים מצידם גם עשו את מירב ההשתדלות. ספרי התהלים והדמעות שהם שפכו על אסתר, היו נראים היטב לכל באי הבית. גם שמונה עשרה הנרות של סגולת מתיא בן חרש דלקו לעתים תכופות במטבח. האחים מהישיבות גם כן עשו את שלהם, ואף ניסו כמה וכמה פעמים להציע הצעות ולהפגיש.
אחד האחים שלקח את הסיפור בצורה אישית ופעל ללא לאות, היה שאולי. חמד בחורים, שהיה קשור מאוד לאחותו אסתר. שאולי, היה מרבה לשוחח עם אסתר, לעודד את רוחה ובעיקר לזרוע בה כוחות ותקוות שיום יבוא וזה יקרה. יום יבוא והיא תקים את ביתה, יום יבוא והיא תהיה אמא.
***
באחד הלילות בשעות המאוחרות של הלילה, יעקב, אבי המשפחה התעורר כשהוא חיוור כסיד. רצף שיעולים שנשמעו כחנק הובילו לכך שכל בני הבית התעוררו על הרגליים, לבדוק מה קורה עם אבא. השיעולים לא פסקו, ומצבו היה נראה רע, רע מאוד. הבת אסתר שהתעוררה אף היא ראשונה משנתה רצה במהירות לחדר לבדוק מה קורה. והיא פוגשת שם במחזה מבהיל.
אביה, שוכב על המיטה כשפניו סגולות. אמא, עומדת לצידו חסרת אונים. הם הבינו שהמצב מחייב להזמין אמבולנס ולפנות אותו בדחיפות לבית החולים. כשהגיעו צוות ההצלה לבית לערוך בדיקות ראשוניות, הם הורו לשלוח אותו במהירות האפשרית לבית החולים, כדי שיוכל לעבור שם בדיקות מקיפות יותר.
האבא הובהל לבית החולים בטיפול נמרץ. הרופאים הכניסו אותו במהירות לחדר הסיטי והחלו בעריכת סדרת בדיקות. בחוץ יושבות אמא ואסתר עם ספרי תהילים בידיים, מתחננים מבורא עולם שיבשר אותם בשורות טובות. לאחר שלושים דקות שנדמו כנצח, הרופאים יצאו החוצה ובקשו לשוחח עם האמא ביחידיות.
"ערכנו בדיקות ראש לבעלך. לאחר בירור גילינו שהוא עבר אירוע מוחי חמור ביותר, אירוע שמצריך ניתוח לב בדחיפות", טען הרופא באוזניה. האם, שלא הספיקה לעכל ולהגיב לדברים שהיא שמעה, ניסתה לשאול מתי זה צריך לקרות, תוך כדי שהיא שומעת את התשובה: "עכשיו ומיד. כל דקה זו סכנת חיים". כשאין ברירה - אז אין. האמא נכנסה לחדר מלמלה כמה מילים באוזני בעלה נפרדה ממנו לשלום, ובליבה תפילות ותקוות שהוא ייצא מהחדר הזה בריא ושלם.
האבא הוכנס לחדר ניתוחי הלב. האם יצאה לאסתר ושתפה אותה במצב הנורא בו שרוי האבא. אסתר קבלה את זה קשה מאוד, במיוחד בזמן ובמצב הרגיש כל כך בו היא מצויה. בנוסף, הם חייגו לבית ולשאר הילדים ועדכנו אותם במה שהתפתח, לא לפני שביקשו מהילדים להתפלל בישיבות לרפואת אביהם.
השחר הפציע על חדר ההמתנה לחדר ניתוח. המבטים נותרו דרוכים לדלת שנפתחת ונסגרת וממתינים בדריכות למנתח שיצא ויעדכן מה מתקדם. רק בתום שבע שעות מתחילת הניתוח, ייצא צוות המנתחים לאמא ובפיהם בשורה. "הניתוח הצליח", אמרו. "את צריכה להבין שיהיו לכך השלכות. האבא יצטרך להישאר כאן לתקופה ממושכת למעקב ושיקום, דבר שיבטיח את חזרתו לחיים הרגילים", אמרו ולא יספו. עצם הבשורה שהוא נותר בחיים, העלתה חיוך של תקווה בפניהן של האם והבת, אבל הסיפא של הדברים צבטו עמוק בתוך ליבם.
כדי שהילדים יחזרו הבייתה וימצאו ארוחת צהרים חמה, אסתר חזרה בחזרה והותירה את האמא בבית החולים. בערב אסתר צריכה לחזור ולהחליף משמרת עד למחרת בבוקר. וכאן מתחילה מסכת חיים חדשה בבית המשפחה, שגרה של בית חולים ובית במקביל. שאר האחים והאחיות הרבו אף הם להגיע בכדי לסייע במשמרות ובעיקר סיוע בלשמור על בית תקין, למרות מה שמתחולל כעת בעולם אחר.
אט אט מצבו של האבא החל להשתפר, אבל עדיין הוא שוכב ללא יכולת תזוזה של חצי גוף. מגבלה שמחייבת באופן קבוע שמישהו יהיה לצידו ויסיע לו בכל מה שיצטרך.
***
קיימת תופעה די מוכרת בעולם הישיבות שישנם בחורים המסייעים בהתנדבות בזמנם הפנוי, ללכת עם גיטרה ולשמח חולים המאושפזים בבתי החולים. בחורים אלו, נוהגים אף לערוך שולחנות שבת, ניגוני רגש ואף ריקודי שמחה מתי שצריך. הפעילות שלהם, היא אך ורק בשעות בין הסדרים ובימי שישי ומוצ"ש, בזמנים אלו הם מעלים חיוכים רבים מעל פניהם של חולים רבים השוכבים בבתי החולים ובמחלקות השיקום.
בכל שישי היה להם סבב קבוע. הם מתפצלים לשלושה זוגות, זוג אחד מיועד למחלקת אונקולוגיה, זוג שני מיועד למחלקת דיאליזה וזוג שלישי מיועד למחלקות הילדים. באותו יום שישי זוג הבחורים שהו בחדר של יהודי מבוגר שנפצע בפיגוע דקירות בעיר העתיקה בירושלים. הפציעה שלו, שהייתה ממוקמת בגב גרמה לו לנזק בלתי הפיך והפכה אותו לצמח. הדבר היחיד שמשמח אותו אלו שירי רגש וכמיהה לבניין בית המקדש. הבחורים שהגיעו לחדרו, לבקשת בנו שלומד איתם באותה הישיבה, שמחו אותו עד מאוד. לסיום אף ערכו ריקודים, ושמו לב לכך שהדמעות מעיניו זולגות, על אף שאינו יכול להביע יותר מידי.
בחדר הסמוך שכב יעקב כשרעייתו לצידו. היא שמעה את השירים מהחדר הסמוך, ויצאה לבקש מהבחורים שיבואו לחדר לשמח את בעלה ששוכב מזה והפטירה באוזנם שהוא חייב את זה. למרות הסמיכות לשבת, הבחורים החליטו להכנס לחדר ושרו מסביבו כמה ושירי שבת בליווי הגיטרה. יעקב, התרגש עד מאוד והודה להם מקרב לב, הם הבטיחו שהם עוד יחזרו אליו וישמחו אותו בכל דרך שיוכלו.
הם עזבו את בניין בית החולים לא לפני שהם נפרדו ממנו לשלום, ואף קבעו ביניהם שבאחד מימי סופי השבוע הם יחזרו בשעות הצהריים עם יותר בחורים ויעלו את מצב רוחו.
בינתיים, חייה של אסתר לא עצרו. היא ממשיכה בשגרת החיים, לצד האחריות שנפלה על כתפיה. והנה, באחד הימים מגיעה ההצעה, שלפי הפרטים ועל פי הבירורים יתכן והוא הבחור שהיא כל כך חפצה בו. העניינים, התקדמו והם הגיעו לפגישה ראשונה.
הפגישה הסתיימה באווירה טובה, וכבר נקבעה פגישה נוספת. פתאום, אסתר מרגישה שתפילותיה התקבלו. ומה שהיא רואה לנגד עיניה זה פשוט מעל הטבע. בדיוק הבחור שהיא רצתה וכל כך פיללה, הן במידות טובות, הן ביראת שמים, הן בלימוד תורה וגם החיצוניות שלו. היא הרגישה שהעת משמים הגיע וזה מתרחש כרגע לנגד עיניה. כמובן, שהיא מעדכנת את אמא בכל מה שמתפתח ומרחוק האם, וכמה שאפשר גם האב, מכוונים אותה ומתפללים שאם אכן זה הזיווג שלה שהכל יזרום בקלות וללא ספקות ואכזבות.
אט אט העניינים החלו להתחמם. הגיעו לשלב של אחרי פגישה שישית, לקראת הפגישה הבאה שהיא בעצם תהיה סגירת התנאים. אסתר מרוגשת מתמיד, האבא והאמא מרחוק, משתתפים בשמחתה. האם, המתינה לשדכנית שתעשכן אותה באיזה שעה נוח להורים לבוא ולשבת איתה בכדי להתקדם ולסגור את התנאים.
זה שלב שכל הבית כבר מעודכן בחדשות הטובות. האחים המרוגשים המתינו בציפייה דרוכה לראות את החתן שזכה באסתר. כל כך הרבה זמן הם ציפו, כל כך הרבה תפילות ותחנונים הם שפכו והנה הגיע הזמן בו הבית יתמלא בשמחה שאולי תכפה במקצת על הצער והדאגה שמלווה את בני הבית בימים הטרופים הללו.
חולפת שעה-שעתיים והשדכנית עדיין לא חזרה לעדכן את האמא על זמן שנוח לצד השני לשבת על התנאים. האמא מחייגת שוב ושוב אבל מהצד השני אין מענה. גם לאחר שהגיעה שעת לילה מאוחרת, השדכנית לא מתקשרת לעדכן במה מתחדש ומה נקבע. בבית חשבו, שכנראה היא עסוקה ומסתבר שלמחרת בבוקר היא תחזור עם תשובה. אז זהו, שאכן היא חזרה אבל בלי תשובה.
הצד השני החליט להוריד את השידוך. מסיבות שלהם, שאינם מוכנים לשתף אף לא את השדכנית, הם החליטו שהם לא יסגרו את השידוך הזה. האם ששמעה את הדברים קבלה את זה בצורה קשה ביותר, מה עושים מכאן, איך מספרים את זה לאסתר, איך היא תקבל את זה.
היא הבינה שבמוקדם או במאוחר היא חייבת לעדכן את ביתה. והיא החליטה לעשות את זה. בידיים רועדות וכשהיא מתפללת שיהיו לה את המילים הנכונות לומר לבית את מה שאירע. היא מחייגת לאסתר. "אמא בדיוק הוצאתי את העוגיות שוקולד צ'יפס מהתנור, שיהיה מוכן לכל זמן. כעת אני מתחילה לאפות את העוגות שמרים", אמרה אסתר כשהיא מרוגשת. האמא לא מצאה את עצמה מרוב הלם, והיא מחליטה לומר לה את זה בשתי מילים: "זה ירד". "מה ירד?", שאלה אסתר. "המשפחה הודיעה דרך השדכנית, שהם מורידים את השידוך". אסתר פרצה בבכי, מנסה לצבוט את עצמה שהיא לא בחלום.
האם דברה על לב ביתה וחזקה אותה בכך שכל הנושא של השידוכים לא נתונים בידיים שלנו, אלא בידיו של הקב"ה בלבד ואין בלתו. וכל מה שהוא יקבע – זה מה שיקרה. וכך אסתר השלימה עם הקושי והאמינה בכל ליבה שמה שצריך לקרות יקרה.
***
בחזרה לבית החולים.
עברו ימים רבים מאז אבי המשפחה החל את תהליך השיקום. עד שהגיע יום השחרור לבית. הוא החליט לערוך מסיבת הודיה גדולה בביתו, והזמין אליו, בין היתר, את הבחורים שהיו נוהגים לבוא אליו בקביעות ולשמח אותו בזמן האשפוז, הוא אף ביקש מהם שיביאו עוד כמה חברים למעמד.
ואכן המסיבה התקיימה מספר ימים לאחר ששוחרר, הבית התמלא בשמחה גדולה. בני המשפחה כולם הגיעו וגם הבחורים שנהגו לשמח אותו, איתם הגיעו עוד שלושה בחורים, ביניהם בחור בשם שאול. שאול, היה חביב השיעור. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. הוא נהג לעזור ולשמח את כולם, הוא נתן את כל כולו למען האחר. המידה שבלטה בו הייתה מידת השמחה, הוא ידע לשמח את כל מי שנמצא מסביבו. שאול, היה גם הבן של אותו יהודי מבוגר שאושפז בבית החולים והפך לצמח בעקבות הפציעה שלו בפיגוע שאירע בעיר העתיקה בירושלים.
במהלך כל הערב שאול בלט במיוחד בשולחן, ולא רק בזכות השמחה שלו. מסתבר ששאול היה הכפיל של שאולי, בן המשפחה שמלבד האופי והשם הזהים, שאול היה דומה שתי טיפות מים לאח שאולי. האמא שהבחינה בכך, בקשה לאחר הסעודה לשוחח עימו.
לאחר הסעודה, הוא ניגש אליה והיא שאלה אותו לגילו. משהשיב 28, היא הבינה שהעניין כבר חצי פתור. מפה לשם, היא ספרה לו על ביתה אסתר. הוא שמע את הדברים, דיבר עם הוריו ולמחרת החזיר תשובה שהוא מוכן להתקדם לפגישה.
**שבועיים לאחר מכן, הצלחת נשברה וקול ששון וקול שמחה נשמע בבית. לאחר כשלושה חודשים התקיימה החתונה ברוב פאר והדר ובשמחה גדולה. אסתר, הודתה לבורא עולם שהיא קבלה בדיוק את מה שהיא בקשה וייחלה כל חייה. בפרט שהיא זכתה בחתן שמזכיר מאוד את אחיה שאולי, אליו היא הייתה קשורה עד מאוד. היא גם הבינה, שבעת שהזיווג שלה הגיע משמיים, הוא יקרה ולא משנה מה.**
>**🔥הסיפור מעובד על פי מייל שקיבלנו מבעלת הסיפור. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>
#### **השידוך שנסגר בבית החולים😱**
/ סיפור מרגש ומצמרר לחג
<u>**🖋️דניאל א.**</u>
אסתר, בחורה מוכשרת, כבר לא ילדה צעירה שמתחילה את דרכה בעולם השידוכים, היא כבר מתחילה את התקופה של הקושי המוכר לכל מעוכבי הזיווג ל"ע, מצפה שהתהליך הנורא הזה כבר יגיע לקיצו והיא תמצא את זיווגה בזמן המוקדם ביותר וחייה יבואו על מקומם בשלום.
כל חברותיה לסמינר כבר נישאו ובנו את בתיהם נאמנה. חלק מחברותיה כבר חוגגות חלאקה לילדים שלהם. אבל אסתר נותרה מאחור, עדיין מקיימת את סדר יומה מזה שנים. היא עובדת לפרנסתה כמורה למתמטיקה בבית הספר הסמוך לביתה. מידי פעם בערבים, היא נוהגת לצאת לפגישות שמכולן היא חזרה מאוכזבת ומיואשת. בכל פעם שנפגשה מחדש, היא השתדלה להגיע עם תקוות שאולי יצא מזה משהו, אבל בכל פעם מחדש התקוות הללו נגוזו. גם מתי שנראה שזה זה, היא קבלה את הלא מהצד השני.
ההורים מצידם גם עשו את מירב ההשתדלות. ספרי התהלים והדמעות שהם שפכו על אסתר, היו נראים היטב לכל באי הבית. גם שמונה עשרה הנרות של סגולת מתיא בן חרש דלקו לעתים תכופות במטבח. האחים מהישיבות גם כן עשו את שלהם, ואף ניסו כמה וכמה פעמים להציע הצעות ולהפגיש.
אחד האחים שלקח את הסיפור בצורה אישית ופעל ללא לאות, היה שאולי. חמד בחורים, שהיה קשור מאוד לאחותו אסתר. שאולי, היה מרבה לשוחח עם אסתר, לעודד את רוחה ובעיקר לזרוע בה כוחות ותקוות שיום יבוא וזה יקרה. יום יבוא והיא תקים את ביתה, יום יבוא והיא תהיה אמא.
***
באחד הלילות בשעות המאוחרות של הלילה, יעקב, אבי המשפחה התעורר כשהוא חיוור כסיד. רצף שיעולים שנשמעו כחנק הובילו לכך שכל בני הבית התעוררו על הרגליים, לבדוק מה קורה עם אבא. השיעולים לא פסקו, ומצבו היה נראה רע, רע מאוד. הבת אסתר שהתעוררה אף היא ראשונה משנתה רצה במהירות לחדר לבדוק מה קורה. והיא פוגשת שם במחזה מבהיל.
אביה, שוכב על המיטה כשפניו סגולות. אמא, עומדת לצידו חסרת אונים. הם הבינו שהמצב מחייב להזמין אמבולנס ולפנות אותו בדחיפות לבית החולים. כשהגיעו צוות ההצלה לבית לערוך בדיקות ראשוניות, הם הורו לשלוח אותו במהירות האפשרית לבית החולים, כדי שיוכל לעבור שם בדיקות מקיפות יותר.
האבא הובהל לבית החולים בטיפול נמרץ. הרופאים הכניסו אותו במהירות לחדר הסיטי והחלו בעריכת סדרת בדיקות. בחוץ יושבות אמא ואסתר עם ספרי תהילים בידיים, מתחננים מבורא עולם שיבשר אותם בשורות טובות. לאחר שלושים דקות שנדמו כנצח, הרופאים יצאו החוצה ובקשו לשוחח עם האמא ביחידיות.
"ערכנו בדיקות ראש לבעלך. לאחר בירור גילינו שהוא עבר אירוע מוחי חמור ביותר, אירוע שמצריך ניתוח לב בדחיפות", טען הרופא באוזניה. האם, שלא הספיקה לעכל ולהגיב לדברים שהיא שמעה, ניסתה לשאול מתי זה צריך לקרות, תוך כדי שהיא שומעת את התשובה: "עכשיו ומיד. כל דקה זו סכנת חיים". כשאין ברירה - אז אין. האמא נכנסה לחדר מלמלה כמה מילים באוזני בעלה נפרדה ממנו לשלום, ובליבה תפילות ותקוות שהוא ייצא מהחדר הזה בריא ושלם.
האבא הוכנס לחדר ניתוחי הלב. האם יצאה לאסתר ושתפה אותה במצב הנורא בו שרוי האבא. אסתר קבלה את זה קשה מאוד, במיוחד בזמן ובמצב הרגיש כל כך בו היא מצויה. בנוסף, הם חייגו לבית ולשאר הילדים ועדכנו אותם במה שהתפתח, לא לפני שביקשו מהילדים להתפלל בישיבות לרפואת אביהם.
השחר הפציע על חדר ההמתנה לחדר ניתוח. המבטים נותרו דרוכים לדלת שנפתחת ונסגרת וממתינים בדריכות למנתח שיצא ויעדכן מה מתקדם. רק בתום שבע שעות מתחילת הניתוח, ייצא צוות המנתחים לאמא ובפיהם בשורה. "הניתוח הצליח", אמרו. "את צריכה להבין שיהיו לכך השלכות. האבא יצטרך להישאר כאן לתקופה ממושכת למעקב ושיקום, דבר שיבטיח את חזרתו לחיים הרגילים", אמרו ולא יספו. עצם הבשורה שהוא נותר בחיים, העלתה חיוך של תקווה בפניהן של האם והבת, אבל הסיפא של הדברים צבטו עמוק בתוך ליבם.
כדי שהילדים יחזרו הבייתה וימצאו ארוחת צהרים חמה, אסתר חזרה בחזרה והותירה את האמא בבית החולים. בערב אסתר צריכה לחזור ולהחליף משמרת עד למחרת בבוקר. וכאן מתחילה מסכת חיים חדשה בבית המשפחה, שגרה של בית חולים ובית במקביל. שאר האחים והאחיות הרבו אף הם להגיע בכדי לסייע במשמרות ובעיקר סיוע בלשמור על בית תקין, למרות מה שמתחולל כעת בעולם אחר.
אט אט מצבו של האבא החל להשתפר, אבל עדיין הוא שוכב ללא יכולת תזוזה של חצי גוף. מגבלה שמחייבת באופן קבוע שמישהו יהיה לצידו ויסיע לו בכל מה שיצטרך.
***
קיימת תופעה די מוכרת בעולם הישיבות שישנם בחורים המסייעים בהתנדבות בזמנם הפנוי, ללכת עם גיטרה ולשמח חולים המאושפזים בבתי החולים. בחורים אלו, נוהגים אף לערוך שולחנות שבת, ניגוני רגש ואף ריקודי שמחה מתי שצריך. הפעילות שלהם, היא אך ורק בשעות בין הסדרים ובימי שישי ומוצ"ש, בזמנים אלו הם מעלים חיוכים רבים מעל פניהם של חולים רבים השוכבים בבתי החולים ובמחלקות השיקום.
בכל שישי היה להם סבב קבוע. הם מתפצלים לשלושה זוגות, זוג אחד מיועד למחלקת אונקולוגיה, זוג שני מיועד למחלקת דיאליזה וזוג שלישי מיועד למחלקות הילדים. באותו יום שישי זוג הבחורים שהו בחדר של יהודי מבוגר שנפצע בפיגוע דקירות בעיר העתיקה בירושלים. הפציעה שלו, שהייתה ממוקמת בגב גרמה לו לנזק בלתי הפיך והפכה אותו לצמח. הדבר היחיד שמשמח אותו אלו שירי רגש וכמיהה לבניין בית המקדש. הבחורים שהגיעו לחדרו, לבקשת בנו שלומד איתם באותה הישיבה, שמחו אותו עד מאוד. לסיום אף ערכו ריקודים, ושמו לב לכך שהדמעות מעיניו זולגות, על אף שאינו יכול להביע יותר מידי.
בחדר הסמוך שכב יעקב כשרעייתו לצידו. היא שמעה את השירים מהחדר הסמוך, ויצאה לבקש מהבחורים שיבואו לחדר לשמח את בעלה ששוכב מזה והפטירה באוזנם שהוא חייב את זה. למרות הסמיכות לשבת, הבחורים החליטו להכנס לחדר ושרו מסביבו כמה ושירי שבת בליווי הגיטרה. יעקב, התרגש עד מאוד והודה להם מקרב לב, הם הבטיחו שהם עוד יחזרו אליו וישמחו אותו בכל דרך שיוכלו.
הם עזבו את בניין בית החולים לא לפני שהם נפרדו ממנו לשלום, ואף קבעו ביניהם שבאחד מימי סופי השבוע הם יחזרו בשעות הצהריים עם יותר בחורים ויעלו את מצב רוחו.
בינתיים, חייה של אסתר לא עצרו. היא ממשיכה בשגרת החיים, לצד האחריות שנפלה על כתפיה. והנה, באחד הימים מגיעה ההצעה, שלפי הפרטים ועל פי הבירורים יתכן והוא הבחור שהיא כל כך חפצה בו. העניינים, התקדמו והם הגיעו לפגישה ראשונה.
הפגישה הסתיימה באווירה טובה, וכבר נקבעה פגישה נוספת. פתאום, אסתר מרגישה שתפילותיה התקבלו. ומה שהיא רואה לנגד עיניה זה פשוט מעל הטבע. בדיוק הבחור שהיא רצתה וכל כך פיללה, הן במידות טובות, הן ביראת שמים, הן בלימוד תורה וגם החיצוניות שלו. היא הרגישה שהעת משמים הגיע וזה מתרחש כרגע לנגד עיניה. כמובן, שהיא מעדכנת את אמא בכל מה שמתפתח ומרחוק האם, וכמה שאפשר גם האב, מכוונים אותה ומתפללים שאם אכן זה הזיווג שלה שהכל יזרום בקלות וללא ספקות ואכזבות.
אט אט העניינים החלו להתחמם. הגיעו לשלב של אחרי פגישה שישית, לקראת הפגישה הבאה שהיא בעצם תהיה סגירת התנאים. אסתר מרוגשת מתמיד, האבא והאמא מרחוק, משתתפים בשמחתה. האם, המתינה לשדכנית שתעשכן אותה באיזה שעה נוח להורים לבוא ולשבת איתה בכדי להתקדם ולסגור את התנאים.
זה שלב שכל הבית כבר מעודכן בחדשות הטובות. האחים המרוגשים המתינו בציפייה דרוכה לראות את החתן שזכה באסתר. כל כך הרבה זמן הם ציפו, כל כך הרבה תפילות ותחנונים הם שפכו והנה הגיע הזמן בו הבית יתמלא בשמחה שאולי תכפה במקצת על הצער והדאגה שמלווה את בני הבית בימים הטרופים הללו.
חולפת שעה-שעתיים והשדכנית עדיין לא חזרה לעדכן את האמא על זמן שנוח לצד השני לשבת על התנאים. האמא מחייגת שוב ושוב אבל מהצד השני אין מענה. גם לאחר שהגיעה שעת לילה מאוחרת, השדכנית לא מתקשרת לעדכן במה מתחדש ומה נקבע. בבית חשבו, שכנראה היא עסוקה ומסתבר שלמחרת בבוקר היא תחזור עם תשובה. אז זהו, שאכן היא חזרה אבל בלי תשובה.
הצד השני החליט להוריד את השידוך. מסיבות שלהם, שאינם מוכנים לשתף אף לא את השדכנית, הם החליטו שהם לא יסגרו את השידוך הזה. האם ששמעה את הדברים קבלה את זה בצורה קשה ביותר, מה עושים מכאן, איך מספרים את זה לאסתר, איך היא תקבל את זה.
היא הבינה שבמוקדם או במאוחר היא חייבת לעדכן את ביתה. והיא החליטה לעשות את זה. בידיים רועדות וכשהיא מתפללת שיהיו לה את המילים הנכונות לומר לבית את מה שאירע. היא מחייגת לאסתר. "אמא בדיוק הוצאתי את העוגיות שוקולד צ'יפס מהתנור, שיהיה מוכן לכל זמן. כעת אני מתחילה לאפות את העוגות שמרים", אמרה אסתר כשהיא מרוגשת. האמא לא מצאה את עצמה מרוב הלם, והיא מחליטה לומר לה את זה בשתי מילים: "זה ירד". "מה ירד?", שאלה אסתר. "המשפחה הודיעה דרך השדכנית, שהם מורידים את השידוך". אסתר פרצה בבכי, מנסה לצבוט את עצמה שהיא לא בחלום.
האם דברה על לב ביתה וחזקה אותה בכך שכל הנושא של השידוכים לא נתונים בידיים שלנו, אלא בידיו של הקב"ה בלבד ואין בלתו. וכל מה שהוא יקבע – זה מה שיקרה. וכך אסתר השלימה עם הקושי והאמינה בכל ליבה שמה שצריך לקרות יקרה.
***
בחזרה לבית החולים.
עברו ימים רבים מאז אבי המשפחה החל את תהליך השיקום. עד שהגיע יום השחרור לבית. הוא החליט לערוך מסיבת הודיה גדולה בביתו, והזמין אליו, בין היתר, את הבחורים שהיו נוהגים לבוא אליו בקביעות ולשמח אותו בזמן האשפוז, הוא אף ביקש מהם שיביאו עוד כמה חברים למעמד.
ואכן המסיבה התקיימה מספר ימים לאחר ששוחרר, הבית התמלא בשמחה גדולה. בני המשפחה כולם הגיעו וגם הבחורים שנהגו לשמח אותו, איתם הגיעו עוד שלושה בחורים, ביניהם בחור בשם שאול. שאול, היה חביב השיעור. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. הוא נהג לעזור ולשמח את כולם, הוא נתן את כל כולו למען האחר. המידה שבלטה בו הייתה מידת השמחה, הוא ידע לשמח את כל מי שנמצא מסביבו. שאול, היה גם הבן של אותו יהודי מבוגר שאושפז בבית החולים והפך לצמח בעקבות הפציעה שלו בפיגוע שאירע בעיר העתיקה בירושלים.
במהלך כל הערב שאול בלט במיוחד בשולחן, ולא רק בזכות השמחה שלו. מסתבר ששאול היה הכפיל של שאולי, בן המשפחה שמלבד האופי והשם הזהים, שאול היה דומה שתי טיפות מים לאח שאולי. האמא שהבחינה בכך, בקשה לאחר הסעודה לשוחח עימו.
לאחר הסעודה, הוא ניגש אליה והיא שאלה אותו לגילו. משהשיב 28, היא הבינה שהעניין כבר חצי פתור. מפה לשם, היא ספרה לו על ביתה אסתר. הוא שמע את הדברים, דיבר עם הוריו ולמחרת החזיר תשובה שהוא מוכן להתקדם לפגישה.
**שבועיים לאחר מכן, הצלחת נשברה וקול ששון וקול שמחה נשמע בבית. לאחר כשלושה חודשים התקיימה החתונה ברוב פאר והדר ובשמחה גדולה. אסתר, הודתה לבורא עולם שהיא קבלה בדיוק את מה שהיא בקשה וייחלה כל חייה. בפרט שהיא זכתה בחתן שמזכיר מאוד את אחיה שאולי, אליו היא הייתה קשורה עד מאוד. היא גם הבינה, שבעת שהזיווג שלה הגיע משמיים, הוא יקרה ולא משנה מה.**
>**🔥הסיפור מעובד על פי מייל שקיבלנו מבעלת הסיפור. מעוניינים שסיפור החיים שלכם יופיע כאן וירגש אלפים? שלחו מייל ל: [email protected]**
---
<div style="font-family: 'Google Sans', sans-serif; direction: rtl; text-align: right; border-top: 1px solid #cbd5e1; padding-top: 6px; font-size: 0.75em; color: #475569; line-height: 1.4;">
<strong>ערוץ ידיד נפש ⚡</strong> |
<a href="https://yedid-nefesh.com/" style="color: #059669; text-decoration: none;">קישור לערוץ: https://yedid-nefesh.com/</a> |
🔔 הפעילו פעמון להתראות<br>
✉️ <strong>לתגובות במייל:</strong> [email protected] |
📥 <a href="https://docs.google.com/forms/d/1w14TWMou8ojjHW1iR7HgnvJeKARjoacgq_MnwaelRAQ/viewform" style="color: #059669; text-decoration: none; font-weight: bold;">להצטרפות למהדורת המייל השבועית – לחצו כאן</a>
</div>